בדיון מיוחד שקיימה הבוקר (יום א’, 15.2.26) הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת על מאבק באלימות במשפחה, נחשפו פערים משמעותיים בין הצורך במניעה לבין התקציבים המוקצים לה בפועל — העומדים על 3.6% בלבד. יו"ר הוועדה ח"כ מירב כהן התריעה כי המדינה "משקיעה את מירב ההשקעה בכיבוי שריפות במקום איתור מוקדם", והדגישה כי נזקי המלחמה האחרונה רק מעצימים את הצורך במענה מערכתי.

"הפער בין ההבנה לחשיבות — להשקעה בפועל, מהגדולים ביותר"

לדברי ח"כ כהן, ההשלכות הנפשיות של תקופת הלחימה מגבירות את הסיכון לאלימות במשפחה. "המדינה חייבת להשקיע במניעה ראשונית", אמרה. "לפי דוח מבקר המדינה, רק 3.6% מהתקציבים בתחום מופנים למניעה, ואין כיום מדיניות מקיפה ומתואמת. המשמעות ברורה — ממשיכים להשקיע בעיקר בכיבוי שריפות ופחות במניעת ההצתה".

משרד הרווחה: "במניעה אנחנו פחות חזקים"

ענבל חן קארה, מנהלת תחום אלימות במשפחה במשרד הרווחה, הודתה בקושי המערכתי: "דיון כזה מעולם לא היה, ואנחנו חייבים לעבוד יחד. במניעה אנחנו פחות חזקים. בשנתיים וחצי האחרונות עשינו צעדים משמעותיים, אבל נשים עדיין נרצחות ויש אלימות קשה". קארה הציגה תוכניות חדשות, בהן הכשרה דיגיטלית שתעלה בקמפוס, תוכניות איתור ילדים בסיכון ומרכז אלון המיועד לגברים המבקשים טיפול לפני הידרדרות לאלימות.

השטח זועק: תקציבים חסרים, הכשרות נדחקות, והיוזמות מקרטעות

נציגים מהארגונים בשטח תיארו מחסור חריף במשאבים וקשיים בהטמעת הכשרות. עו"ס זהר בן און סיפרה על פרויקט גלישה המיועד לוויסות רגשי בקרב גברים — שמומן מתקציב מפעל הפיס בלבד: "זו פעילות מצילת חיים, אבל בלי תקציב קבוע אי-אפשר להבטיח אפילו קבוצה אחת בשנה". ד"ר הדס יחיעם, רופאה בתחום הגנת הילד, הצביעה על כשל נוסף: "אנחנו עובדים בהתנדבות. אין חובה להכשרה בזיהוי פגיעות — וזה צריך להיות כמו קורס החייאה". העובד הסוציאלי מיושי רוזן מבני ברק תיאר מציאות מורכבת בחברה החרדית: "אם בציבור הכללי לא תמיד מבינים מהי אלימות — אצלנו עוד יותר. הרבנים מקבלים המון פניות ולא יודעים תמיד לזהות את חומרת המצב". לדבריו, יש צורך בהכשרות ממוקדות למנהיגות קהילתית ולמדריכי חתנים, כיוון ש"אנחנו חייבים לתפוס את המצוקות בזמן".

"אני הפצצה המתקתקת": חיילי מילואים לא מקבלים מענה רגשי

רס"ן אלון גרזון רז, מעמותת ל.א לאלימות, תיאר את מצוקת הלוחמים החוזרים מהחזית: "אני הפצצה המתקתקת אחרי כל הסבבים. איש לא שואל מה איתי. רק מצפים שאהיה פרודוקטיבי. אני לא ישן בלילות — ואיש לא באמת מטפל בזה". הוא הדגיש כי שינוי סמנטי יכול לעזור לגברים לפנות לטיפול: "לא לקרוא לזה 'אלימות במשפחה' אלא 'קידום זוגיות מיטיבה' — גבר חושש להיות מתויג כאלים". אלכסנדה לוי, נפגעת אלימות וניכור הורי, סיפרה כיצד איבדה קשר עם בנה לאחר שבת זוגה לשעבר חטפה אותו במהלך עזיבה של קשר אלים. "לא ראיתי את בני שנה וחצי. הפסדתי את צעדיו הראשונים ומילותיו הראשונות", תיארה בבכי. היא סיפרה כי נאלצה לשלם מעל 150 אלף שקל בהליכים משפטיים, אחרי שתעודת הלידה של בנה זויפה לטענתה: "אני ילדתי אותו — אבל אינני יכולה להגיד זאת לבני עד שהדבר יוסדר רשמית. בגלל שופט ישראלי בני שכח אותי. אני חייבת שמישהו יעזור לי. אסור שזה יקרה לאף אחד אחר".