שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, גרשון גונטובניק, דחה תביעה בסך 10 מיליון שקל שהגיש אליהו קנפלר נגד מי שהיו הבעלים והדירקטורים בחברת הנדל"ך ADN אקוויטי, אותה ניסה לרכוש בשנת 2016. גונטובניק קובע (8.2.26), כי קנפלר לא הצליח להרים את הנטל המשמעותי הדרוש להטלת אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד. בתחילת 2016 היה קנפלר שותף ברכישת השליטה בחברת הבנייה מצלאווי ובעל השליטה בחברת תמיר-פישמן קרן נדל"ן, ומאוחר יותר - בעל השליטה בחברת הנדל"ן אלביט הדמיה. ADN הייתה בשליטת אבי נחמיה ונכסיה העיקריים היו בצרפת: שני בנייני משרדים בעיר ליל ובניין משרדים בעיר נאנט. החברה הייתה נתונה בקשיים וקנפלר ניהל מו"מ לרכישתה, שלא עלה יפה. קנפלר טען שהוטעה בידי נחמיה והדירקטורים - היו"ר דניאל דוברובסקי, רוית הלוי-ברזילי ושלמה פרץ. בין היתר טען, כי התברר שהנכסים בעיר ליל לא יעמדו ביעדים, ביצועי כל הנכסים נמוכים משמעותית מכפי שהוצג בדוחות החברה ולא הייתה הלימה בין הנתונים שנמסרו לו לבין המציאות. הנתבעים טענו, כי קנפלר היה מודע למצבה של ADN, לא היה לו ההון שהציג והוא לא השלים את התשלומים כנדרש למרות שהחברה הייתה זקוקה להם בדחיפות. ADN נמכרה לקבוצת דיין ותבעה מקנפלר 6.4 מיליון שקל, בטענה שאילץ אותה להפר את ההסכם לרכישתה. לאחר מספר שנים הגיעו הצדדים לפשרה לפיה התביעה נדחתה, קנפלר החזיר את המניות שבידיו וקיבל את 3.5 מיליון האירו שהשקיע. הצדדים הסכימו, כי קנפלר יוכל להמשיך בהליכים נגד נחמיה והדירקטורים. גונטובניק אומר: "המבקש להטיל אחריות אישית על נושאי משרה בתאגיד צריך לעבור משוכה, שאינה נמוכה. מצב דברים בו תוטל אחריות שכזו בקלות יתרה יוביל לפגיעה בכלל היסוד העומד בבסיס דיני החברות כולם, והוא עקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. אמנם, מסך ההתאגדות של החברה אינו מקנה חסינות לפועלים על בסיסו, אך עדיין יש לו משמעות. התעלמות ממנו תוביל לכך שאיש לא יהיה מוכן לשמש כאורגן של חברות ולפעול עבורן ובשמן. "על-רקע זה נדרש 'דבר מה נוסף' כדי שתיכון אחריות של נושאי המשרה. על התובע, המבקש להטיל אחריות אישית עליהם, לבסס יריבות משפטית ישירה מולם, ולא רק מול החברה. עליו לבסס נסיבות שתיצורנה את אותה יריבות, או את אותם יחסי שכנות כשעל הפרק טענה לאחריות בגין עוולת הרשלנות. עליו לבסס את הנסיבות המיוחדות שיקימו לו מעמד בדין לתבוע אותם אישית".

קנפלר בחר להמשיך למרות ההטעיה

הדירקטורים לא עמדו בקשר ישיר עם קנפלר, לא נשאו ונתנו עימו, לא הציגו לו מצגים כלשהם באופן אישי אלא פעלו במסגרת תפקידם, קובע גונטובניק. הם אישרו את ההסכם עם קנפלר, והמצגים שהוצגו במסגרתו היו מדויקים ולא מטעים. הדירקטורים פעלו לטובת החברה ולא לטובת נחמיה באופן אישי והאמינו שההתקשרות עם דיין עדיפה מבחינתה, שכן קנפלר הצטייר בעיניהם באופן בעייתי משום שלא עמד בתשלום חלק מן התמורה והתברר שחסר לו ההון הדרוש. התמונה לגבי נחמיה מורכבת יותר, ממשיך גונטובניק, שכן הוא היה המוציא והמביא במו"מ עם קנפלר והיה מעורב אישית במצגים שהוצגו לו. אולם, קובע גונטובניק, קנפלר לא הצליח להוכיח שיש להטיל על נחמיה אחריות אישית: רוב המצגים לא היו מטעים ונכללו בדוחותיה של החברה, והתעמקות בהם הייתה חושפת את הקשיים בפניהם ניצבו העסקים בצרפת. כל מי שבדק את נתוני מסמך התחזית שמסר נחמיה לקנפלר היה צריך להגיע למסקנה שהנחות היסוד שלו אינן תואמות את המציאות. נחמיה אכן הטעה את קנפלר כאשר לא חשף בפניהם מחלוקת עם חברת הניהול של הנכסים, אך קנפלר בחר להמשיך את העסקה גם כאשר התגלתה לו ההטעיה וניסה לשכנע את ADN למכור לו את יתרת אחזקותיה בצרפת במחיר נמוך במיוחד, בשל מצוקתה. לאחר שבחר להתקדם בעסקה, מסכם גונטובניק, לא יכול קנפלר לתבוע אישית את נחמיה בטענה שאיבד הזדמנויות אחרות. את קנפלר ייצגו עוה"ד ידידיה מלכיאור, רותם נויפלד וחנה סרדי דה-לטטו; את נחמיה ייצג עו"ד עודד שטייף; ואת הדירקטורים - עוה"ד דוד לשם ושי סיידוף.