החלפה תכופה של סניגורים אינה חיזיון נדיר ואינה מעידה על חוסר כשירותו של הנאשם לעמוד לדין - אומר (15.2.26) בית המשפט העליון. הנשיא יצחק עמית, המשנה לנשיא נעם סולברג והשופט אלכס שטיין שבים על הפסיקה ולפיה מחלת נפש אינה מהווה בהכרח אי-כשירות לעמוד לדין. אשר ברכה ערער על הרשעתו בריבוי מעשים מגונים בילדה בת 12 ובניסיון לצריכת זנות מקטין, ונדון לשנתיים מאסר. לטענתו, הוא סובל מתסמונת נדירה בשם "גנזר", שעל-פי חוות דעתו של ד"ר דורון עמנואל באה לידי ביטוי בתפיסה מעוותת של המציאות וגורמת לכך שהחולה מסוגל להתמקד רק ברגשותיו ובבעיותיו. הטענה נדחתה בידי בית המשפט המחוזי, והעליון אומר שאין עילה להתערב בממצא עובדתי זה. עמית, סולברג ושטיין מוסיפים, כי אפילו אם מדובר במחלת נפש ואפילו אם ברכה סובל ממנה - זה אינו הקריטריון הפוטר מאחריות פלילית, אלא עד כמה המצב הנפשי משפיע בפועל על חשיבתו ורצונו של הנאשם. "במקרה דנן, בית משפט קמא התרשם ישירות מהמערער ומהתנהלותו לאורך המשפט, התנהלות שמעידה כי המערער הבין היטב את טיבו של ההליך", אומר העליון. "בהמשך הדברים, מפרט בית משפט קמא שורה ארוכה של מעשים, התבטאויות של המערער ופניות שלו אל בית המשפט, המעידים על כך שהמערער הבין היטב את טיבו של ההליך. אכן, המערער פיטר והחליף שורה ארוכה של עורכי דין, אך לצערנו אין זה חיזיון נדיר במקומותינו, ואין בכך כדי להעיד על חוסר כשירותו". העליון מצטט את החלטתה של השופטת המחוזי מיכל שרביט: "לא נעלמה מעינַי העובדה כי לפרקים הנאשם ניתק קשר עם סנגורו ולא שיתף עימו פעולה... אלא שגם בחלק מתקופות אלה, ובכלל זה מן העת האחרונה ממש, הנאשם המשיך במשלוח פניות בעצמו לבית המשפט באופן שמלמד כי העדר הקשר עם סנגורו אינו נעוץ בהעדר יכולת כי אם בבחירתו שלו... בנוסף לכך, בפניותיו לבית המשפט, כמו גם בדיונים שאליהם התייצב, הנאשם ביקש לעמוד על זכויות נוספות בניהול ההליך. כך לגבי צו איסור הפרסום, שהנאשם טען להפרתו בפרסום שמו... וכך לגבי בקשותיו החוזרות להשבת תפוס - מכשיר הפלאפון שלו". עוד נדחה ערעורו של ברכה על חומרת העונש, כאשר העליון אומר שהוא מצוי על הצד הנמוך. "המערער ניהל את משפטו באופן מכביד, בלשון המעטה, כך שצורמת טענתו כי יש להתחשב בחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות", מוסיפים השופטים. את ברכה ייצג עו"ד אריאל עטרי, ואת המדינה - עו"ד לינור בן-אוליאל.