מדינת הודו מבססת את מעמדה כלקוחה המרכזית של התעשיות הביטחוניות הישראליות, תוך שהיא משנה את מפת הרכש הביטחוני העולמית שלה. על-פי דיווחים שפורסמו (יום א', 15.02.26) בכלי תקשורת בהודו ובישראל, היקף עסקות הנשק שנחתמו בין המדינות מתחילת השנה הנוכחית הגיע לשיא של 8.6 מיליארד דולר. הנתונים המעודכנים מצביעים על כך שישראל הצליחה לעקוף את רוסיה בדירוג ספקיות הנשק להודו, והיא ניצבת כעת במקום השני אחרי צרפת. השינוי הדרמטי במאזן הכוחות נובע ממגמה ממושכת של הודו לגוון את מקורות הרכש שלה ולהפחית את התלות בציוד צבאי רוסי, במיוחד על-רקע קשיי האספקה של מוסקבה בעקבות המלחמה באוקראינה והסנקציות הבינלאומיות המוטלות עליה. עסקות אסטרטגיות וטכנולוגיה מתקדמת הגידול המסיבי בהיקף המכירות הישראלי להודו נשען על סדרה של חוזים לאספקת מערכות תקיפה מדויקות וטכנולוגיות הגנה מתקדמות המותאמות לצרכים המבצעיים של הצבא ההודי:

• חימוש מדויק: הודו רכשה מאות פצצות חכמות מסוג ספייס 1000, אשר הוכיחו את יעילותן המבצעית בחיל-האוויר הישראלי, לצד טילים בליסטיים המשוגרים מהאוויר מסוג רמפייג'.

• מערכות טילים: העסקות כוללות רכש של טילי אייר לורה (Air LORA) לטווחים ארוכים ומערכות טילים מתקדמות מסוג Ice Breaker, המעניקות להודו יכולות תקיפה מגוונות מהאוויר ומהים.

• ייצור מקומי: חלק משמעותי מהחוזים נחתם במסגרת מדיניות Make in India, המשלבת ייצור מקומי של רכיבים בשיתוף פעולה עם פירמות הודיות דוגמת קבוצת אדאני (Adani Group), מה שמבטיח העברת טכנולוגיה ותחזוקה ארוכת טווח.

הדומיננטיות של צרפת במקום הראשון מוסברת בעיקרה על-ידי עסקת הענק לרכישת 114 מטוסי קרב מסוג רפאל (Rafale), פרויקט המוערך בעשרות מיליארדי דולרים. עם זאת, ישראל נותרת השותפה האסטרטגית הקרובה ביותר בכל הנוגע למערכות משלימות, מודיעין, הגנה אווירית וחימוש מדויק. העמקת הקשרים הביטחוניים בין ירושלים לניו דלהי נתפסת כמרכיב חיוני באסטרטגיה ההודית מול האתגרים בגבולותיה עם פקיסטן וסין. עבור