בצלאל זיני, אחיו של ראש שב"כ דוד זיני ונאשם בפרשת הברחות סחורות לרצועת עזה, אישר בחקירותיו שקיבל סכומי כסף במזומן מאביאל בן דוד, חייל ביחידת המילואים שלו, אך טען כי מדובר בכספים שנועדו “לטובת היחידה” וכי לא ידע על ההברחות בזמן אמת, כך לפי תמלילי חקירתו שפורסמו בכמה כלי תקשורת.
לפי הפרסומים, שני נאשמים אחרים בפרשה, ובהם בן דוד, מסרו גרסאות מפלילות כלפי זיני וטענו כי ידע על ההברחות והשתתף בהן.
החקירה: הכחשה, שתיקה, ואז “בדיעבד ידעתי”
בחקירה הראשונה המתוארת בפרסומים, החוקר הטיח בזיני כי הוא עצור “לא סתם” ושאל אותו ישירות “בכמה הברחות השתתפת לרצועת עזה”. זיני השיב כי “אין לי מושג על מה אתה מדבר”.
כאשר נשאל על כסף שקיבל מבן דוד, אמר: “אביאל עזר לי בכסף ליחידה, הרבה מאוד”, אך סירב לנקוב בסכומים. הוא חזר על כך שאינו יודע כמה קיבל, ובשלב מסוים בחר להשתמש בזכות השתיקה. בתשובה לשאלה כמה פעמים קיבל כסף, השיב: “שלוש-ארבע פעמים”. בהמשך, כשנדרש לפרט כמה קיבל בפעם הראשונה, אמר שוב שכדאי לו לשמור על זכות השתיקה.
בחקירה מאוחרת יותר, נשאל זיני האם פשוט “הכניסו דברים” והוא “ידע והתעלם” או שלטענתו הדבר “לא קשור אליו” והוא “רק לקח כסף” מבן דוד. זיני השיב: “אני בדיעבד ידעתי שהכסף שייך להברחות”. כשנשאל מדוע לא דיווח, אמר: “אמרתי שידעתי לאחר מעשה”, והוסיף כי היו לו “בעיות אישיות” שמנעו ממנו לדווח, אך סירב לפרט אותן.
עוד תואר כי זיני נשאל אם בדק או שאל את בן דוד מה מקור המזומן, והשיב כי לא בדק. לדבריו, בן דוד אמר לו “שיש לו אנשים שעוזרים”, וזיני הסביר: “חשבתי שזה קבלנים וכדומה...יש לו קשרים ואנשים שיכולים לעזור ליחידה”.
מה נטען שהוברח: טבק וסיגריות בראש, לצד ציוד יקר
על-פי כתב האישום המתואר בפרסומים, הסחורות שהוברחו כללו קרטונים של סיגריות, מכשירי אייפון, מצברים, כבלי תקשורת, חלקי חילוף לרכב ופריטים נוספים בשווי מיליוני שקלים.
לפי כתב האישום המצוטט, הסחורה האסורה המרכזית היא טבק וסיגריות, שנכתב כי הכניסו לחמאס “סכום כולל של מאות מיליוני שקלים מתחילת המלחמה”, באופן המסייע לו לשמר “שרידות כלכלית ואחיזה שלטונית בשטח”.
עוד נטען כי אחד המעורבים, מנחם אבוטבול, הציע לבצלאל זיני ולאביאל בן דוד לבצע הברחה תמורת חלק מהרווחים, וכי באחת הפעמים הועבר קרטון סיגריות לרכבו של זיני ומשם הועברה הסחורה לרצועה.
העימות עם גרסאות נוספות: “הייתה קיימת בך הידיעה”
בעימות שבו נשאל זיני האם בחקירות קודמות אמר שבן דוד פנה אליו לגבי האפשרות “להכניס דברים לעזה” ולעשות הברחות, והוא השיב: “נכון”. בהמשך, כאשר החוקר אמר לו “כלומר הייתה קיימת בך הידיעה שמתקיימות הברחות לעזה”, השיב זיני: “נכון”. כשנשאל אם עשה עם זה משהו, השיב: “נכון”.
באותו הקשר הובאה אנלוגיה של החוקר להצעה לסחור בסמים, וזיני השיב שהוא היה מבין שמדובר בסוחר סמים, אך לגבי ההצעה להשתתף בהברחות אמר: “לא עלה בדעתי... בסיטואציה הזו לא חשבתי שאמור לבצע עבירה”. כאשר נשאל מדוע “עצם עיניים” לאחר שהבין שמדובר בסיגריות, השיב: “אני אענה על כך במקום המתאים”. הוא לא הודה בחקירתו בעניין הסיגריות.
עוד הובא ציטוט מחקירה שבו נשאל זיני על סכום מזומן של 5,200 שקלים שנתן לחתונה של בת אדם בשם יאיר, והוא השיב: “מהכסף של היחידה. אנחנו יחידה מסודרת ומאורגנת אז אנחנו חיינו על תרומות”.
סעיף האישום החמור: מחלוקת פנימית על “סיוע לאויב”
פרקליט המדינה עמית איסמן החליט לכלול בכתב האישום את סעיף “סיוע לאויב בזמן מלחמה”, המתואר כ”הסעיף החמור ביותר” שהעונש המרבי עליו הוא מוות. באותו פרסום נטען כי ההחלטה התקבלה בניגוד לעמדת צוות פרקליטים מלווה בראשות עו"ד ארז פדן, שסבר כי מדובר בסעיף “מופרך וחמור יתר על המידה” וכי קיים קושי לבססו משפטית, אך עמדתם נדחתה והסעיף נותר בכתב האישום.
עו"ד שרון נהרי, המייצג חלק מהנאשמים בפרשה: “גם אם לכאורה מיוחסות להם עבירות של הברחת טובין או עבירות מס, אין בכך כדי להצדיק ייחוס של עבירה חמורה וקיצונית כמו סיוע לאויב בזמן מלחמה… לא התגבש יסוד נפשי, אין כוונה פלילית ומבלי שקיימת תשתית עובדתית שמבססת את יסודות העבירה”.
עו"ד
נתי שמחוני, עו"ד
אסף קליין ועו"ד עדי קידר, המייצגים את בצלאל זיני: “בצלאל זיני כופר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ואת המאבק על חפותו ננהל בבית המשפט, שם תוצג התמונה הראייתית במלואה”.
הפרקליטות צפויה לבקש הארכת מעצר עד תום ההליכים, וההליך המשפטי בבית המשפט המחוזי בבאר שבע צפוי להתמקד בשאלות הידע, ההשתתפות בפועל, מקור הכספים והמשמעות המשפטית של סעיף “סיוע לאויב בזמן מלחמה”, לצד עבירות נוספות הנלוות לפרשה לפי כתב האישום.