כשהעובדת הסוציאלית פתחה את התיק, היא כבר ידעה שמדובר בילד שמגיע עם מטען. ניסוי-החלוץ שנערך במערכת הרווחה ביקש להפוך את האינטואיציה המקצועית למדידה שיטתית: להגדיר תחומי חיים, לסמן סיכונים וכוחות, ולתכנן התערבות על בסיס תמונה מובנית ולא רק התרשמות. הדוח, שנכתב בידי הדס שפירא, יעל בכר, יעל סבג, מעיין סרבר וטל ארזי ממכון מאיירס ג׳וינט ברוקדייל, סיכם את ניסוי-החלוץ להטמעת גישת "המדדים המשותפים" במרכזי חרום אקסטרניים ובמועדוניות ובמרכזים חכ"מיים. כך נערך ניסוי-החלוץ הכלי הופץ במרכזי חרום אקסטרניים ובמועדוניות ובמרכזים חכ"מיים. במרכזי החרום השתתפו 55 אנשי מקצוע ושיעור ההשבה עמד על 92%. במועדוניות ובמרכזים החכ"מיים שיעור ההשבה עמד על 60.9%. לצד מילוי השאלונים נערכו קבוצות דיון מקצועיות לבחינת בהירות הכלי והתאמתו לעבודה היומיומית. מרכזי החרום: כמעט כל ילד עם סיכון במשפחה הממצאים הצביעו על עומק סיכון חריג במיוחד במרכזי החרום:

• 98% מהילדים זוהו עם לפחות גורם סיכון אחד בתחום "השתייכות למשפחה"

• 96.1% זוהו עם לפחות גורם סיכון אחד בתחום הלמידה וההתפתחות

• 40.8% סווגו בקבוצת "קצה רצף הסיכון"

יותר ממחצית מהילדים במרכזי החרום חוו פגיעה או הזנחה במשפחה. במקביל, כשליש אובחנו עם לקות או הפרעה, ובהן הפרעת קשב וריכוז, לקויות למידה והפרעות נפשיות. הנתונים הללו מסבירים מדוע מרכזי החרום אינם עוסקים ב"קושי" בלבד, אלא במצבי סיכון מצטברים ורב-מערכתיים. המועדוניות והמרכזים החכ"מיים: סיכון מתון יותר, אך רחב במועדוניות ובמרכזים החכ"מיים רמת הסיכון שנמדדה הייתה נמוכה יותר בהשוואה למרכזי החרום, אך עדיין משמעותית:

• 69.8% מהילדים זוהו עם לפחות גורם סיכון אחד בתחום המשפחה

• 63.5% זוהו עם לפחות גורם סיכון בתחום הקיום הפיזי והבריאות

גם בהיבט הכלכלי-משפחתי התמונה הייתה מורכבת: 92% מהמשפחות במועדוניות ובמרכזים החכ"מיים תוארו כסובלות ממצוקה כלכלית כלשהי. מה ביקש המהלך לשנות מעבר למספרים, ניסוי-החלוץ נגע בשאלה עקרונית: כיצד מייצרים שפה אחידה בין מסגרות שונות, כך שהערכת מצב הילד ותכנון ההתערבות לא יהיו תלויים רק בניסיון אישי אלא גם במדידה סדורה. מן השטח עלו גם קשיים: עומס פריטים, צורך בהתאמות לכל מסגרת, והצורך להבטיח שהמדידה לא תכביד על העבודה הטיפולית. המסקנה הייתה שיש מקום להמשך הטמעה מדורגת, בליווי מקצועי ובהתאמות נוספות.