כאן חזן מוסיף נדבך שמבחינתו הוא לב העניין: לדבריו, שכונת אריאל דרום היא אתר בנייה רציף אחד גדול. “כפי שהקבלנים הפלשתינים עוברים מבית לבית, כך גם לפועלים מותר לעבור בתוך השטח”, הוא טוען. לשיטתו, הנוהג הוא שניתן לנייד עובדים בין בתי השכונה באישור הרבש"צ או הקב"ט, כל עוד מעדכנים את הגורמים הרלוונטיים.
חזן מדגיש כי עבודות השיפוץ בביתו מתקיימות מאז חודש יוני, וכי לאחרונה הפועל מגיע רק בימי חמישי, היום היחיד שבו הוא יכול להישאר בבית ולפקח על העבודות. “לא סתם התלבשו עליי רק היום”, הוא טוען.
נקודה נוספת שהוא מעלה נוגעת לאופן הטיפול באירוע: לדבריו, אם היה מדובר באירוע ביטחוני ממשי, היה מתבקש להזעיק את כיתת הכוננות או לבצע בירור מול מחלקת הביטחון בעירייה. לטענתו, עצם הפנייה הישירה למשטרה ולא לגורמי הביטחון המקומיים מעידה על ניסיון “להציג את האירוע בדרך מסוימת”.
מעבר לאירוע עצמו: הקרע הפוליטי
העימות אינו מתרחש בחלל ריק. חזן טוען כי מדובר בהתנכלות נקמנית ובניסיון לחיסול פוליטי, ברקע מאבק מתמשך בינו לבין ראש העירייה, ובפרט לאחר שלדבריו חברת מועצה מסיעתו חשפה שקרים של שטבון בבית המשפט.
ברקע ניצבת גם מחלוקת עקרונית: כוונת ראש העיר להוציא מהעיר את כלל הפועלים הפלשתינים מ־1 באפריל. חזן, אף שהוא מזוהה עם הימין, מתנגד להוצאה גורפת וטוען כי ללא פועלים תיעצר הבנייה בשכונה. עם זאת, הוא מדגיש שכל העסקה צריכה להתבצע רק עם האישורים הביטחוניים המתאימים.
לדבריו, לאחר סיום עבודת הפועל בביתו, הוא ניגש לתחנת המשטרה והגיש תלונה נגד ראש העירייה בטענה לשימוש לרעה בכוח המשרה.
מה עדיין פתוח
האירוע מציב כמה שאלות שעדיין לא הוכרעו בפומבי: מה היו תנאי ההיתר של הפועל, האם אכן הייתה חריגה מהתחום שהוקצה לו, ומהו הנוהל המדויק לניוד עובדים בשכונת בנייה רחבת היקף. העירייה מדברת על הפרת נהלים חמורה, חזן טוען שהכול אושר ואף נבדק בזמן אמת.
בינתיים, מה שבטוח הוא שהבוקר הזה באריאל חידד לא רק סוגיה ביטחונית־מנהלתית, אלא גם את הקרע הפוליטי המקומי, כזה שככל הנראה עוד לא נאמרה בו המילה האחרונה.