עד שנת 2030 לא ניתן יהיה להתאים את היקף ייצור החשמל לגידול חד בביקוש מצד חוות שרתים. זו המסקנה המרכזית בדוח ביניים של צוות בין־משרדי בראשות משרד האוצר, שבחן את השלכות התרחבות חוות השרתים - ובהן תשתיות לבינה מלאכותית - על מערכת החשמל בישראל. המסר איננו תיאורטי. לפי הדוח, גם ללא גידול נוסף מצד חוות שרתים, משק החשמל פועל בשנים האחרונות עם רזרבות נמוכות ועיכובים בתוכניות פיתוח. הוספת ביקוש משמעותי בשנים הקרובות עלולה להביא לירידה באמינות האספקה וללחץ כלפי מעלה על מחירי החשמל. 50 מגה־ואט - כמו 10,000 דירות חוות שרתים אינן עוד צרכן תעשייתי רגיל. חווה בהספק של כ־50 מגה־ואט צורכת חשמל בהיקף הדומה לצריכה של כ־10,000 משקי בית. אם בעבר נוספו למשק החשמל מדי שנה צרכן או שניים בהיקף כזה, בשנה האחרונה הוגשו עשרות בקשות חיבור בהספקים דומים. העומס איננו אחיד. בגוש-דן בלבד מרוכזות בקשות בהיקף של כ־1,500 מגה־ואט מתוך כ־2,300 מגה־ואט בכלל הארץ. אלא שמרכז הארץ הוא גם האזור שבו רשת ההולכה וההשנאה עמוסות ביותר, והאפשרות להרחיבן מוגבלת תכנונית וציבורית. פער זמנים שמערכת החשמל לא יכולה לסגור הבעיה המרכזית היא פער הזמנים. הקמת תחנת כוח קונבנציונלית נמשכת בממוצע כ־12 שנה מייזום ועד הפעלה. הקמת קו הולכה מורכב עשויה להימשך אף 25-15 שנה. לעומת זאת, חוות שרתים מוקמות בתוך שנים בודדות. לפי הדוח, בטווח הזמן הקרוב - עד 2030 - לא ניתן יהיה להתאים את היקף הייצור לגידול חד בביקוש. מאחר שהמערכת פועלת כבר כיום עם עתודות נמוכות ועיכובים בתוכניות הפיתוח, גידול דרסטי בביקוש צפוי להביא להפסקות חשמל תכופות יותר ולהפעלת יחידות ייצור יקרות ופחות יעילות - תרחיש שמשמעותו עליית מחירים לכלל הצרכנים. הגז הטבעי והמשמעות האסטרטגית הייצור הקונבנציונלי בישראל נשען על מאגרי הגז הטבעי המקומיים, שלפי הערכות יספיקו לעוד כ־30-20 שנה. האצה בצריכת החשמל - ובמיוחד אם ישראל תהפוך ליצואנית שירותי חישוב - עלולה להאיץ את קצב הכלוי של הגז המקומי ולחייב היערכות מוקדמת לייבוא או לטכנולוגיות חלופיות. הדוח מצביע על כך שמדובר לא רק באתגר הנדסי, אלא גם בסוגיה של ביטחון אנרגטי וניהול משאבי טבע.