בדיווחים נוספים תוארה עמדה אירנית שלפיה ניתן יהיה לדון בהפחתת רמת ההעשרה או בדילול החומר בפיקוח בין־לאומי, אך לא בהוצאתו מן המדינה. המשמעות: טהרן מנסה להציג גמישות טכנית מבלי לוותר על עיקרון הריבונות – עצם היכולת להעשיר אורניום על אדמתה. פזשכיאן: "לא נרכין ראש" הנשיא מסעוד פזשכיאן נשא נאום ששודר בטלוויזיה הממלכתית והציג קו תקיף מול הלחץ הבין־לאומי: לדבריו, מעצמות העולם "עומדות בתור" כדי לכפות על אירן להרכין ראש, אך אירן לא תעשה זאת "למרות כל הבעיות" שהן יוצרות. המסר משתלב בדיווחים על הקשחת העמדות סביב ההעשרה ומציג את השיחות כמאבק רצונות ולא רק ויכוח טכני. בוושינגטון נמשכת מחלוקת סביב מספר ההרוגים במחאות האחרונות. הנשיא טראמפ טען כי 32 אלף בני אדם נהרגו בדיכוי ההפגנות. מדובר בטענה שנויה במחלוקת שאינה מאומתת ממקור עצמאי.

הקמפוסים מתלקחים: שריף, אמיר כביר, בהשתי ומשהד בחזית הפנים מדיווחים ותיעודים עולה כי מחאות סטודנטים התחדשו במספר מוסדות השכלה גבוהה: באוניברסיטאות שריף ואמיר כביר בטהרן, באוניברסיטת שהיד בהשתי וכן במשהד. בחלק מהתיעודים נשמעו קריאות נגד המנהיג העליון חמינאי, לצד קריאות חירות וקריאות להפלת המשטר. בדיווחים מזוהים־משטר נטען כי הרשויות השיבו את השליטה וכי המחאות מחוץ לקמפוסים דוכאו. נשיא אוניברסיטת שריף דרש "לנקוט צעדים" נגד סטודנטים שהפרו נהלים והדגיש כי יש לשדר שהשגרה נמשכת. הוא אף הזהיר כי הכנסת נשק לשטח האוניברסיטה ללא תיאום היא עבירה שתועבר לוועדת המשמעת. בדיווחים אחרים נמסר על עימותים בקמפוס לאחר שסטודנטים הותקפו בידי פעילי הבסיג', המיליציה הכפופה למשמרות המהפכה, ועל פצועים שתועדו בידי גורמי אופוזיציה. במחוז אילאם דווח על מחאות בעקבות מעצר מרצה בכיר, מה שמרחיב את המחאה גם לשאלת חופש אקדמי. המסר לוושינגטון עובר גם דרך הגבול במקביל לשיח הגרעיני ולמחאה בקמפוסים, דווח על תנועת יחידות וציוד לחימה כבד של משמרות המהפכה לעבר אזור הגבול עם עירק. המהלך מוצג כהיערכות למגננה או כניסיון לייצר מנוף לחץ מול הנוכחות האמריקנית באזור. לא נמסרה הודעה רשמית המאשרת את המהלך, אך עצם הדיווחים משמשים מסר הרתעתי ברור. החיבור בין שלושה צירים – קו אדום גרעיני, מחאה בקמפוסים ותנועה צבאית בגבולות – מצמצם את מרחב התמרון. מבחינת אירן, ויתור פומבי על העשרה עלול להיתפס כחולשה פנימית דווקא כשהרחוב מתעורר. מבחינת ארצות הברית, הפער בין הדרישה ל"אפס העשרה" לבין עמדת אירן דוחף את השיחות לקיפאון תדמיתי. מבחינת ישראל, כל החמרה בדינמיקה הזו מגדילה סיכון לטעות חישוב בזירה האזורית.