אלא שבמהלך הדיון הציבה הנהלת בתי המשפט קו ברור: תמיכה עקרונית בביקור בשנת הכהונה הראשונה - אך התנגדות לתדירות המוצעת בהמשך. עו"ד חנית אברהם בכר הבהירה כי ביקור רשמי במתקן כליאה משמעותו יום ללא דיונים: "כששופט מבצע ביקור רשמי במתקן כליאה - יומו של השופט לא יהיה יעיל, במובן זה שלרוב לא יהיו דיונים באותו היום. הוספת תדירות תכופה לביקורים במתקני הכליאה תפגע בימי השפיטה ובשירות למתדיינים". לדבריה, כבר כיום מתקיימים ביקורים במסגרת נוהל נשיא בית המשפט העליון, בתוכנית סדורה הכוללת תבחינים לבדיקה ודוח מסכם. "השופטים שמגיעים לביקור אינם מסמנים V, אלא ממלאים דוחות מסודרים. אי-אפשר לשכוח בקלות את המראות של מתקני הכליאה", אמרה והציעה לקבוע תדירות של אחת לחמש שנים בלבד לשופטים פליליים, כל עוד לא בוצע ביקור רשמי לפי פקודת שירות בתי הסוהר.

בהתייחס להצעה שנבחנה לצמצם את המרווח לשלוש שנים, ציינה כי "לתדירות כזו תהיה עלות תקציבית". מבחינת הנהלת בתי המשפט, האיזון הראוי הוא בין הרצון להעמיק את ההיכרות של השופט עם תנאי הכליאה לבין שמירה על רציפות הדיונים והשירות לציבור. גם נציגי שב"ס והמשרד לביטחון לאומי תמכו בגישה מצמצמת יותר. עו"ד אביב ישראלי הביע תמיכה בתדירות של חמש שנים והדגיש כי אין רצון להכביד יתר על המידה במספר הביקורים. לדבריו, שב"ס רואה במהלך יום מרוכז במספר מועדים בשנה, ולא מנגנון ביקור רשמי נוסף. אוהד בוזי מהאגף המשפטי בשב"ס חידד את ההבחנה: "בביקור רשמי, מטרת השופט היא לבדוק את בית הסוהר. בביקור שמדובר עליו כאן - המיקוד הוא על השופט עצמו, שיכיר וילמד את בית הסוהר, את המורכבות לכלואים וללוחמי הכליאה. אלו שני דברים שונים".

גם במשרד המשפטים הושמעה הסתייגות בעיקר סביב שאלת הסיווג. עו"ד שמרית גולדנברג התריעה כי סיווג ביקור קבוצתי במסגרת יום מרוכז כביקור רשמי הוא בעייתי, ויש לשמור על הבחנה ברורה בין סוגי הביקורים. עו"ד גאל אזריאל הוסיף כי אם יוסכם שביקור רשמי שבוצע בתקופה ייחשב כמילוי החובה, יש לעגן זאת במפורש בחוק כדי למנוע אי־בהירות. מן העבר השני, הסניגוריה הציבורית לא התנגדה לעצם ההסדרה, אך ביקשה דיוק בנוסח. עו"ד ישי שרון ציין כי אם קובעים תדירות, יש לוודא שביקור רשמי שבוצע באותה תקופה ייספר לצורך מניין השנים, כדי שלא להעמיס כפילות מיותרת. ממלא-מקום יו"ר הוועדה, ח"כ אוריאל בוסו, הדגיש כי מדובר בהעמקת האחריות השיפוטית ולא בקביעת תוצאה מחייבת, אך הדיון המחיש כי סביב שאלת התדירות, הסיווג והעלות התקציבית - טרם נאמרה המילה האחרונה. ההצעה תמשיך כעת בהליך החקיקה, כשברקע עומדת דרישת הנהלת בתי המשפט לריכוך הנוסח ולהתאמתו למציאות התפעולית של המערכת.