שירותי חובה: החרגה לבנקים קטנים, אבל עם חובות חלופיות אחד הסעיפים המעשיים יותר נגע לשירותי החובה: כיום בנק אינו רשאי לסרב סירוב בלתי סביר לתת שירותים בסיסיים כמו קבלת פיקדון, פתיחת חשבון עובר ושב וניהולו, ומכירת שיקים. בדיון הוסבר כי על בנקים קטנים וזעירים מוצע שלא להחיל את החובה באותו האופן, כדי שלא ייאלצו “להיות הכל לכולם” כבר מיום ראשון. במקום זאת נקבע מדרג:

• לבנק בעל היקף פעילות קטן, אם הוא מציע שירות פתיחת חשבון עובר ושב וניהולו, ייאסר עליו לסרב סירוב בלתי סביר ללקוח מסוים, אך הוא יהיה רשאי להציע את השירות רק לסוגי לקוחות מסוימים, כפוף לאיסור הפליה.

• לבנק בעל היקף פעילות זעיר נקבעה “חובת הנמקה” במקרה של סירוב לפתוח או לנהל חשבון עובר ושב, אך החובה הזו תחל רק לאחר חמש שנים ממועד תחילת הרישיון, כהגנת “ינוקא” מעשית.

בנק ישראל הסביר שהשינוי נולד גם מהמציאות של השנים האחרונות: יותר שחקנים לא־בנקאיים נכנסו לשוק התשלומים והשירותים הכספיים, והסעיף על שירותי חובה הפך מקור לעימותים, פניות ציבור ולעתים גם התדיינות בבתי משפט. מול זה טענו באוצר ובפיקוח על הבנקים שהחובה האחידה היא “עלות כבדה” לבנקים חדשים ומונעת מהם לפתח התמחות וקהל יעד ברור. עימות על גבולות ה“התמחות”: איפה נגמר גידור לגיטימי ומתחילה הדרה כאן נכנס ויכוח שמסרב לרדת לפרטים טכניים בלבד. היועץ המשפטי בדיון העיר שהביטוי “סוגי לקוחות מסוימים” פתוח מדי, ושאל אם בנק יידרש לפרסם מדיניות שמבהירה למי הוא נותן שירות ולמי לא. באוצר השיבו שהשילוב בין האיסור לסירוב בלתי סביר לבין האפשרות להתמקד בקבוצות מסוימות אמור ליצור “מעטפת”, והדגישו שאיסור הפליה ממילא חל. נציגי הממשלה והפיקוח אף נתנו דוגמה שממחישה את שורש המחלוקת: לקוחות שמטילים עלויות כבדות בהיבטי איסור הלבנת הון עשויים להרתיע בנק קטן בתחילת דרכו, ולכן ייתכן שיבחר להימנע מקבוצות מסוימות בשלב הראשון. מנגד, נציג איגוד הבנקים אייל דותן דחק בדיון: אם מאפשרים פריקה של שירותים, אולי צריך לחשוב על פריקה רחבה לכל השחקנים ולא רק לקטנים, ואולי בכלל לא לחייב אף שחקן לתת “את כל השירותים”. לצד זה עלתה גם נקודה מקצועית חשובה: בדיון עצמו הודתה נציגת בנק ישראל שהמונח “חשבון עובר ושב” הוא למעשה סוג של פיקדון “זמין לפי דרישה”, אך בחקיקה קיימת הבחנה בין עובר ושב לבין פיקדונות אחרים. זה נשמע סמנטי, אבל זה בדיוק המקום שבו הסדרים על סירוב שירות נבחנים בשטח. לב הדיון: חופש בעמלות לבנק חדש, והוויכוח אם זה צריך להיות זמני החידוש החד והברור ביותר הוא סעיף “קביעת עמלות בידי בנק חדש”. לפי ההסדר שהוקרא, במשך חמש שנים ממועד תחילת רישיונו, בנק חדש יהיה פטור מההסדר הקיים שמכפיף בנקים לתעריפון מלא ותעריפונים מצומצמים שנקבעים במסגרת כללי בנק ישראל. במקומם, הבנק החדש יפרסם “תעריפון בנק חדש” באופן מקוון ויידע את לקוחותיו “באופן פשוט וברור” על השירותים שבגינם הוא גובה עמלות ועל סכומי העמלות או שיעוריהן. עוד נקבע שעליו לציין כי הוא רשאי לקבוע בפועל סכומים נמוכים יותר מהנקובים בתעריפון, למעט עמלות שנקבעו כשירות הנתון לפיקוח. במשרד האוצר הדגישו: זו אינה “מערב פרוע”, אלא הגנת ינוקא זמנית שנועדה לאפשר דגם עמלות חדשני. בתום התקופה, או שבנק ישראל יתאים את הכללים כך שיתמכו בדגם, או שהבנק החדש יותאם להסדר הקיים. איגוד הבנקים דחף לכיוון אחר לגמרי. דותן טען בדיון: “למה צריך את התעריפון של בנק ישראל גם לבנקים הגדולים... שהפיקוח יקבע את הכללים ואנחנו נעבוד לפיהם, אבל ללא תעריפון”. זו כבר אמירה שמבקשת לשנות את תפיסת ההסדרה, לא רק “לתת הקלה” לחדשים. מה עוד נכנס לחבילה: ניידות לקוחות, פטורים בגילוי, ונסיינות לצד עמלות, הוקראו הסדרים נוספים שנועדו להקל על-כניסת בנקים חדשים:

• פטור של שלוש שנים מחובות ניידות חשבון בין בנקים, מתוך הנחה שמדובר במערכת יקרה ומורכבת שמסיטה קשב ניהולי מהקמה.

• סמכות למפקח על הבנקים להחריג בנק זעיר או קטן מכללי גילוי נאות או להתאימם, משיקולי עידוד תחרות או חדשנות וניסוי־חלוץ, כפוף להצגת חלופה יעילה להצגת מידע מהותי ללקוח.

• חובה לפרסם לציבור אילו הוראות חלות על הבנק במדרג, כדי שלא יווצר מצב שבו הלקוח לא יודע אם הבנק מולו כפוף לכללי חובה או נהנה מהחרגות.

כאן צפה ביקורת עניינית: איגוד הבנקים טען שההצדקות שנשמעו בדיון נוגעות לבנק “חדש”, אך הסמכויות מנוסחות גם לבנק “קטן” ו“זעיר” בלי מגבלת זמן, ואף העלה חשש מפגיעה בהגנת הלקוח דווקא באזור של גילוי נאות. מנגד, בנק ירושלים, כבנק קטן קיים, טען שדווקא אין היגיון להבחין בין בנק קטן חדש לקטן ותיק בהקשרים רוחביים: בנק קטן תמיד “רעב” יותר ולכן תחרותי יותר, וזקוק לגמישות גם אם הוא לא בשנתו הראשונה. הבנק החברתי: “בלי תיקון שמאפשר מלכ"ר, לא יהיה בנק חברתי” אחד הרגעים החריגים בדיון הגיע מהשטח: מנכ"ל גוף אשראי חברתי שביקש לקדם בנק חברתי טען שחסר “משפט אחד” שיאפשר לבנק להיות מלכ"ר. לדבריו, בנק חברתי שאינו למטרת רווח לא יכול להיות נשלט בידי גוף מוסדי, והמוטיבציה שלו שונה: שירות אוכלוסיות חלשות, עסקים קטנים ועמותות, ובנקאות שנמדדת בהשפעתה ולא ברווח. נציגי האוצר השיבו שהם בוחנים את סוגיית התיקון הנדרש, בתקווה להשלים בדיקה בימים הקרובים, אך רמזו שגם מסגרת חוק ההסדרים אינה בהכרח המקום להרחבת חקיקה כזו.