חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ומקומות ציבוריים כולל רשימה סגורה של התנהגויות עליהן הוא חל, ואין אפשרות להרחיב אותה. כך קובע לראשונה (26.2.26) שופט בית המשפט העליון, אלכס שטיין, בפסק הדין העוסק בהתנהלות מעוררת סימני שאלה של מלון הילטון בתל אביב בתחילת מלחמת חרבות ברזל. שי לוי ובנו פנו מקרית שמונה למלון בימים הראשונים של המלחמה, ובשלהי דצמבר 2023 התבקשו (יחד עם מפונים אחרים) לעבור למלון סמוך בטענה שהילטון עומד בפני שיפוץ מקיף. אולם, קבוצה אחרת של מפונים - שלדברי לוי היו מקורבים לאחד מעובדי המלון בקשרי משפחה וחברות - הורשו להישאר במלון. בסופו של דבר, עברו לוי ובנו למלון קרלטון. לוי תבע את הילטון בטענה לאפליה ובית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב זיכה אותו בפיצוי של 25,000 שקל. בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את ערעור המלון; שטיין קיבל את בקשתו של לוי לערער, בשל הצורך לקבוע הלכה בנוגע לחוק איסור האפליה, אך דחה את הערעור לגופו. הן המחוזי והן העליון המליצו להילטון שלא לדרוש מלוי להחזיר את הפיצוי שכבר שילם לו. סעיף 3(א) לחוק איסור אפליה קובע: "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם". סעיף 3(ג1) מוסיף: "לעניין סעיף זה, רואים כהפליה גם קביעת תנאים שלא ממין העניין". השאלה שעמדה במוקד המחלוקת המשפטית הייתה האם הרשימה בסעיף 3(א) היא רשימה סגורה - דהיינו, החוק חל רק על המעשים המופיעים בה - או שמא סעיף 3(ג1) מאפשר להרחיב אותה. בית המשפט לתביעות קטנות סבר שהיא ניתנת להרחבה, בית המשפט המחוזי קבע שמדובר ברשימה סגורה וזוהי גם פסיקתו של שטיין, לאחר פסיקות סותרות בערכאות הדיוניות. סעיף 3(ג1) הוא "מילות הבהרה ותו לא", אומר שטיין; פרשנות לפיה הוא מאפשר להרחיב את הרשימה "מותחת אותן מעבר למשמעותן הברורה והפשוטה". שטיין מדגים ואומר כי בית עסק שיאסור על-כניסת בעלי זקנים לא יעבור לכאורה על סעיף 3(א), אך סעיף 3(ג1) יאפשר לקבוע שמדובר באפליית שומרי מצוות; כך גם לגבי איסור על-כניסת לובשי שמלות; וכך גם לגבי אופה שיסרב לאפות עוגה לחתונה חד-מינית [מקרה שהגיע להכרעת בית המשפט העליון של ארה"ב - א.ל]. בכל המקרים הללו, המעשה המקורי אינו מופיע ברשימה, אך מובן שמדובר ב"קביעת תנאים שלא ממין העניין" ולכן יהווה אפליה אסורה. עוד אומר שטיין, כי כאשר רצה המחוקק לקבוע רשימה שאינה סגורה באותו חוק עצמו, הוא השתמש במילה "לרבות" - שאינה מופיעה בסעיף 3(א). סעיף 3(ג1) נוסף לחוק מספר שנים לאחר חקיקתו, לנוכח אפליה דוגמת העדפת אוכלוסייה מסוימת בכניסה למקומות ציבוריים, ובדברי ההסבר נאמר במפורש שמטרתו היא "להתמודד עם תופעות אלה ולהבהיר כי מדובר בהפליה אסורה". שטיין מוסיף: "חוק איסור הפליה נועד לאזן בין עיקרון השוויון, כערך חשוב בחברתנו, לבין חירותם הכלכלית של בעלי עסקים פרטיים הפונים לקהל הרחב. עיקרון השוויון אינו בגדר חזות הכל, וחירותם הכלכלית של תושבי המדינה אף היא אינה חזות הכל. מדובר בערכים חשובים שיש לאזן ביניהם. האיזון שביקש המחוקק לכונן מחייב אפוא זהירות רבה בהרחבתם של איסורי הפליה מעבר לאלו שהוכרו במפורש בחוק". השופטים דוד מינץ ויעל וילנר הסכימו עם שטיין. את לוי ייצגו עוה"ד ענבר בראל ודוד חכמוב, ואת הילטון - עוה"ד גלית בונה-יונה ושיר נחום.