דונלד טראמפ יצא למלחמת הברירה האולטימטיבית. אין איום עכשווי על ארה"ב ובעלות בריתה, אין מרוץ לפצצה. טראמפ היכה משום שזיהה רגע יוצא דופן של חולשה במשטר והזדמנות להפיל אותו, קובע דייוויד סנגר, פרשן בכיר בניו-יורק טיימס. אבל בניגוד לנשיאים אחרים, טראמפ לא הקדיש חודשים ליצירת הצידוק, לא הציג איום מיידי ולא הסביר כיצד תוכנית הגרעין – שבחיסולה התגאה ביוני אשתקד – שוב על השולחן.
בסרטון שהפיץ באישון לילה (שעון ארה"ב), כאשר ההפצצות כבר היו בעיצומן, טראמפ חזר על הטענות הקודמות ובכלל השימוש הברוטלי שלה בטרור. אולם, הוא לא הסביר מדוע בין שלל האיומים שבפני ארה"ב – כולל
קוריאה הצפונית הגרעינית והשאיפות הטריטוריאליות של רוסיה וסין – דווקא אירן המוחלשת ניצבת במקום הראשון.
וכך, בבחירת העיתוי וההיקף של ההתקפה, מי שהבטיח לפני בחירתו להפסיק התערבויות צבאיות פזיזות ולהימנע ממלחמות שמטרתן החלפת משטר, טראמפ נוטל סיכון רב. אין תקדים בהיסטוריה להפלת משטר של מדינה גדולה – במקרה זה בת 90 מיליון תושבים – בהתקפה אווירית בלבד. אבל טראמפ הבהיר שזו בדיוק כוונתו.
הימורו של טראמפ מבוסס כמעט בלעדית על יכולתו של העם האירני, שאינו חמוש ואינו מאורגן, לתפוס את השלטון. הפגנות ההמונים יצרו את ההזדמנות. אבל אם יש לטראמפ ולבנימין נתניהו תוכנית כיצד לעשות זאת, הם עדיין לא חשפו אותה אפילו בפני בני בריתם הקרובים ביותר. פקידים בכירים בשלוש מדינות כאלה, מאירופה ועד המפרץ הפרסי, אמרו לטיימס שעוזריו הבכירים של טראמפ אינם מתלהבים מהמתקפה ואינם סבורים שהיא מוצדקת מבחינה חוקית.
מהלכו של טראמפ מזכיר את זה של
ג'ורג' בוש הבן נגד
סדאם חוסיין, כאשר הצידוק הוא איום ארוך טווח לשלום העולמי. בחוק הבינלאומי יש הבדל עצום בין מלחמת צורך לבין מלחמת ברירה. מהלומה מקדימה מול מתקפה מתוכננת היא לגיטימית; מהלומת מנע, בה החזק תוקף את החלש, אינה לגיטימית. בשל כך גינו ארה"ב ורוב העולם את הפלישה הרוסית לאוקראינה.
טראמפ אומר, שאינו זקוק לאירוע נקודתי. הוא הזכיר ארבעה עשורים של פעולות אירניות קטלניות – החל מלכידת בני הערובה האמריקניים ועד להתקפות על בסיסים וספינות של ארה"ב. "לא נשלים עם זה יותר", הבהיר. אפילו שמו של המבצע – "זעם אפי" (Epoc Fury) – משקף את היקף הכעס.