המנהיג העליון של אירן, עלי חמינאי, חוסל בידי חיל האוויר הישראלי במהלומת הפתיחה של מלחמת "שאגת הארי". כך אומרים (28.2.26) גורמים ישראלים. לדבריהם, גופתו של חמינאי אותרה בהריסות המתחם בו שהה בבונקר בטהרן. חמינאי בן ה-87 שלט באירן מאז ספטמבר 1981 - אחד הרודנים הוותיקים ביותר בעולם.
לצידו של חמינאי חוסלו שבעה בכירים נוספים: יועצו לביטחון לאומי, עלי שחמאני, שהופקד על דיכוי ההפגנות בחודשים האחרונים והפך לאיש מספר שתיים באירן; שר ההגנה, עזיז נציר-זאדה; מפקד משמרות המהפכה, המשענת העיקרית של השלטון, מוחמד פארפור; ראש לשכתו הצבאית של חמינאי, מוחמד שחראזי; ראש אגף המודיעין במפקדת החירום, סלאח אסדי; יו"ר ארגון ספנד לפיתוח נשק מתקדם, חוסיין ג'מאל עאמליאן; ורזא מזפרי-ניא שעסק בפיתוח נשק גרעיני.
חמינאי היה המנהיג העליון השני של אירן מאז המהפכה המוסלמית ב-1979, אחרי האייתוללה רוחאללה חומייני שחולל אותה. הוא הוביל קו שמרני קיצוני, התנגד לכל רפורמה פנימית, הקים את הציר בהובלת אירן שמטרתו להשמיד את ישראל (חיזבאללה, חמאס, החות'ים, המיליציות בעירק ובסוריה), חיזק את פעילות הטרור של אירן ברחבי האזור וקידם את תוכניות הגרעין והטילים - במחיר בידוד קשה של אירן, עיצומים כלכליים הרסניים ולבסוף המתקפה של ישראל וארה"ב עליה ביוני השנה. למרות כל אלו, שלטונו המוחלט מעולם לא הוטל בספק.
חמינאי היה איש דת מנעוריו, אם כי מעולם לא בלט ככזה אלא בפעילותו הפוליטית ובהיותו מנאמניו הוותיקים ביותר של חומייני מאז שנות ה-1960. במהפכה כבר היה חמינאי איש סודו של חומייני ונטל חלק מרכזי בעיצוב המשטר, כולל החוקה שטבעה את עיקרון "וֶלַאיַתֶ פַקִיה" - שלטון חכם ההלכה של המנהיג העליון - וסילוק מי שנחשבו למתונים יותר כך שהמשטר הפך לקיצוני מוחלט.
בספטמבר 1981 "נבחר" חמינאי ברוב של 97% לנשיא אירן, לאחר רצח הנשיא
מוחמד עלי רג'אי בידי המוג'אהדין ח'לק בשיא העימות בין המיליציה לבין המשטר. זמן קצר לאחר מכן ניסו המוג'אהידין להתנקש בחייו באמצעות מכשיר הקלטה ממולכד במהלך מסיבת עיתונאים; הוא נפצע קשה בידו הימנית ואיבד את היכולת להשתמש בה. חמינאי נבחר ב-1985 לכהונה שנייה עם 87% מהקולות, אל מול שני מועמדים אחרים שאישר המשטר.
חמינאי שימש בתפקידו לכל אורך המלחמה עם עירק (1988-1981), שעלתה לאירן במאות אלפי אבידות והייתה מן הגורמים לפיתוח תוכנית הגרעין שלה. עם מותו של חומייני בשנת 1989, נבחר חמינאי למחליפו בידי 60 מבין 74 חברי "מועצת המומחים". הוא לא היה בעל התואר "אייתוללה" כנדרש בחוקה, הוגדר תחילה כנשיא זמני, התואר הוענק לו רק בדיעבד והחוקה שונתה כדי שיוכל לשמש בתפקיד.
ההערכה הראשונית במערב היתה, כי חמינאי הוא רק מינוי זמני, עד שיוכרע מאבק הכוחות בין דמויות חזקות ממנו: מפקד הצבא, יו"ר הפרלמנט האשמי רפסנג'אני, ובנו של חומייני, אחמד. אולם, חמינאי הפתיע והצליח לייצב את מעמדו לעשרות שנים, גם אם נדרשו לכך מספר שנים והוא מעולם לא הגיע למעמדו המיתולוגי של חומייני.
בהתאם לחוקת אירן מ-1979, המעמידה את המנהיג העליון בראש המדינה, מחזיק חמינאי בכוח המשמעותי ביותר במערכת הפוליטית. הוא מוציא צווים ומקבל את ההחלטות הסופיות בנושאי כלכלה, סביבה, מדיניות חוץ וכל תחום אחר באירן. כך למשל, נדרשה הוראה מפורשת של חמינאי כדי לפרוץ בפועל לנשק גרעיני, לאחר שאירן הגיעה למרחק של שבועות אחדים מיכולת כזאת - והוא לא נתן אותה. הוא גם היה המחליט הסופי בנוגע למלחמה עם ישראל וארה"ב ובמו"מ הגרעין, כולל ההסכם משנת 2015.
חמינאי נפגש עם אורחים זרים, אך מאז נכנס לתפקידו - לא יצא מגבולות אירן. הוא שמר בידיו את השליטה במוסדות החשובים ביותר המשטר, כגון משרד המודיעין ומשמרות המהפכה, והותיר אותם מחוץ לידיהם של נבחרי הציבור כגון הנשיא וראש הממשלה. למקורביו יש קשרים פוליטיים וכלכליים עמוקים, ובכירים במשטר מתפקדים לעיתים כראשי קונצרנים תעשייתיים מונופוליסטים. גם למשמרות המהפכה, הכפופים במישרין לחמינאי, יש פעילות כלכלית ענפה מאוד. בזמנו נטען, כי לו עצמו יש נכסים במיליארדי דולרים.
בהנהגתו של חמינאי מחץ המשטר באכזריות כל ניסיון למחות נגדו, כולל במחיר של מאות הרוגים ואלפי עצורים. הוא גם הוביל את אירן לתמיכה במשטרו של
בשאר אסד במלחמת האזרחים בסוריה ולצידה של רוסיה הציל אותו, אך כמותה - עמד מנגד כאשר הופל בשלהי 2024. אירן גם לא נחלצה לעזרת חמאס וחיזבאללה כאשר הוכו קשות בידי ישראל. לעומת זאת, חמינאי הורה באפריל 2024 על המתקפה הישירה הראשונה של אירן נגד ישראל ועל מתקפה נוספת באוקטובר אשתקד. הללו הובילו בסופו של דבר למבצע "עם כלביא" ולמתקפה האמריקנית על מתקני הגרעין.
אירן של חמינאי סייעה בצורה פעילה לרוסיה במלחמתה באוקראינה, כולל באספקת כטב"מים מתקדמים ובידע לייצורם. במקביל היא מקיימת יחסים קרובים עם סין, במטרה משותפת לחתור תחת ההשפעה האמריקנית במזרח התיכון. אירן של חמינאי גם המשיכה לפעול נגד מדינות ערב הסוניות ובראשן סעודיה.