איש אינו יודע כיצד תסתיים המלחמה באירן, מה שאומר שעל
דונלד טראמפ להסביר טוב יותר לעם האמריקני את תוכניותיו – כותב וושינגטון פוסט במאמר המערכת. בתחילת ינואר הכריז טראמפ שהוא ערוך ומזומן לבוא לעזרת העם האירני אם המשטר ימשיך להרוג המונים. שירותי הביטחון הגיבו בטבח של אלפים ואולי רבבות; ארה"ב נשאה ונתנה איתו במקביל לבניית כוחה במזרח התיכון.
שלשום (28.2.26) התייחס טראמפ למבצע "זעם אפי" כאל "מלחמה" ואמר שמטרתו היא להפיל את המשטר. מוזר לשמוע את הקריאה לדמוקרטיה באירן מפיו של נשיא שהבטיח במסע הבחירות שלו להימנע ממלחמות אין-סופיות במזרח התיכון; הצלחה תדרוש יותר מאשר הפצצות.
במשך דור שלם הייתה אירן תומכת הטרור הגדולה ביותר בעולם, וכיום היא נראית פגיעה מאשר אי-פעם. אסור לאפשר לה לפתח נשק גרעיני; ביוני התעקש טראמפ שתוכניתה הגרעית הושמדה, אך כעת הוא אומר שיש "להשמיד אותה לחלוטין, שוב". היה ברור לאורך כל הדרך שהוא הגזים בתוצאות מבצע "פטיש חצות" ושאירן אינה מוכנה לוותר על ההעשרה. הפצצות בלא להבין זאת עלולה להפוך את מנהיגיה לנחושים עוד יותר להשיג את הפצצה לצורכי הרתעה.
חשש מיידי יותר הוא לגורלם של הכוחות האמריקניים באיזור. אירן הבטיחה נקמה מוחצת ותקפה את בסיס הצי האמריקני בבחריין. טראמפ הכיר בכך שארה"ב עלולה לספוג אבידות. למרות בניית הכוח הגדול ביותר באזור מאז המלחמה בעירק, לא בטוח שיש לארה"ב מספיק טילים ומיירטים כדי לנהל מערכה אווירית ממושכת.
חיוני לחשוב על היום שאחרי כאשר מחסלים את מנהיגיה של מדינה אחרת, מדגיש הפוסט. טראמפ קרא לאזרחי אירן לתפוס את השלטון כאשר ההתקפות האוויריות יסתיימו; "זה אולי הסיכוי היחיד שלכם במשך דורות", הוסיף. הלוואי וזה היה כל כך קל. חונטה צבאית עשויה לתפוס את השלטון ולהחריף את הדיכוי. ייתכן גם שמדינה בת 93 מיליון תושבים ושטח כפול משל טקסס, תתפצל לפי קווים אתניים – מה שעלול להוביל למלחמת אזרחים ולהתערבות של מדינות שכנות.
קשה לראות כיצד חרותו של העם האירני תושג בלא נוכחות קרקעית משמעותית של ארה"ב, לפחות באופן זמני. אבל לטראמפ אין שום חשק לעשות זאת, מה שעלול לגרום לאזרחי אירן להירתע מלסכן את חייהם בהתקוממות. גורמים שמעבר לשליטתו של טראמפ יקבעו האם החלטתו הייתה נכונה. ולבסוף: החוקה מעניקה לקונגרס את הסמכות להכריז מלחמה, וחיוני שנבחרי העם יקבעו לפחות בדיעבד האם ההתקפה על אירן הייתה מוצדקת.