חיסולו של עלי חמינאי הוא קו פרשת מים ב-47 שנותיה של אירן האיסלאמיסטית, והתגובות המנוגדות ברחובות משקפות את חוסר הוודאות לגבי הצפוי בעתיד. ניו-יורק טיימס מציג את שאלות המפתח ואומר כי בשלב מוקדם זה – מומחים מביעים ספק ביכולתה של מערכה אווירית בלבד להפיל את המשטר, אם כי צופים שינויים משמעותיים.
האם יכולים המפגינים להפיל את המשטר?
בכמה מובנים, האירנים מרדניים יותר דווקא לאחר הדיכוי האכזרי בחודש ינואר. למרות שהמשטר טבח באלפים, סטודנטים ממשיכים בשביתות שבת ומשפחות הנרצחים משתמשות באזכרות כדי להביע התנגדות. לאחר ההודעה על מותו של חמינאי רבים מהם חגגו בפומבי, אך לא ברמה של סכנת שפיכות דמים והסתלקו ברגע בו הופיעו אנשי הבסיג' (המיליציה של משמרות המהפכה).
גם תחת ההפצצות, כוחות ביטחון הפנים מפגינים נוכחות ורבים ממיליון אנשי הבסיג' הוצבו סביב טהרן. "רצח המפגינים בינואר אומר שכל התקוממות תדוכא ביד ברזל, והפעם מדובר בתנאים קשים בהרבה", אומרת אלי גראנמייה מהמועצה האירופית ליחסי חוץ.
כמה מן ההפצצות כוונו לעבר מטות הבסיג' והמודיעין, אך מומחים חלוקים בשאלה האם הללו יכולות לגרום מספיק נזק כדי להחליש מערכת מושרשת היטב ברחביה של מדינה כה גדולה. "הבעיה היא שיש כמות עצומה של מטרות. אתה פוגע באחת, אבל יש רבות אחרות. אני לא בטוח כמה זמן אפשר להמשיך, מבחינת חימושים", אומר עבד אל-רסול דיווסלאר מאוניברסיטת מילאנו.
האם המשטר הנוכחי יכול לשרוד?
המשטר מתאמץ להוכיח שהוא מתפקד למרות חיסולם של רבים מבכיריו, כולל מימוש ההליך החוקתי לבחירת מחליפו של חמינאי. ראש המועצה לביטחון לאומי, עלי לריג'אני, הנחשב למנהיג דה-פקטו, הזכיר שהעם האירני עמד בפני אתגרים קשים לאורך ההיסטוריה שלו וטען ש"מות קדושים כזה גורם להתנגדות וקשיחות".
אולם, מדגיש הטיימס, המערכת עשויה לעבור שינוי מבפנים. לריג'אני, הנחשב לפרגמטיסט, נמנה על מי שעשויים להגיע להסכם עם ארה"ב, לאחר שחמינאי האידיאולוג סולק. כמה אירנים מן השורה אומרים, כי הסכם כזה – אם ילווה בהקלת עיצומים – יהיה מספק לרבים שסבלו חודשים כה רבים בכלכלה הקורסת.
קיימת גם האפשרות שהמנהיג הבא יהפוך את אירן לקיצונית עוד יותר, והיא מתגברת לנוכח העובדה שחילופי ההנהגה נכפו בידי ארה"ב וישראל, סבור דיווסלאר. שניים משלושת חברי מועצת ההנהגה הזמנית הם קיצונים: עלי-ראזה עראפי, ראש מועצת שומרי החוקה, וגולאן חוסיין מוהסני-אג'יי, ראש הרשות השופטת. השלישי, הנשיא מסעוד פזשכיאן, הוא מתון אך במידה רבה נדחק לשוליים לפני המלחמה.
איתות נוסף הוא מינויו של הגנרל אחמד וחידי למפקד משמרות המהפכה. "הוא אדם אכזרי ביותר, כך שאני חושב שהם לא יהססו להשתמש באלימות קיצונית", אומר פרזאן סבאט מהמכון ללימודים מתקדמים בז'נבה.