מאז 7 באוקטובר גרמו אירן, חיזבאללה וחמאס לחיזוק בטחונה של ישראל. כעת, המשטר האירני הצועק מאז 1979 "מוות לאמריקה" קרוב למות מידיהן של ארה"ב וישראל. המשטר מבוסס על פחד, ואין ספק שעברו עליו רגעים רבים של פניקה בשעות הראשונות של המלחמה – כותב ג'ורג' וויל, בעל טור בכיר בוושינגטון פוסט.
לפחות 30,000 המפגינים שנטבחו ברחובות אירן בחודש ינואר לא מתו לשווא. ההפיכה בהונגריה ב-1956 לא הצליחה להפיל את הרודן, אך הפיגה את הפסימיות המקובלת לפיה רודנים יכולים להבטיח את מעמדם באמצעות שליטה בתודעת הציבור. המפגינים באירן חשפו את הברבריות של הממשל, כך שמי שכיום תומכים בו – חושפים את הברבריות של עצמם.
יש הטוענים, כי התערבותה של ארה"ב באירן היא "מלחמת ברירה", אך לרוב נעשה שימוש שגוי בביטוי זה. מלחמת האזרחים הייתה מלחמת ברירה, כי
אברהם לינקולן בחר שלא לוותר למדינות הדרום והחליט להימנע מהתאבדות לאומית.
דונלד טראמפ בחר שלא להפקיר את בטחונה של ארה"ב מול שאיפתה של אירן לנשק גרעיני, או לסמוך על כך שהיא לא באמת מתכוונת ל"מוות לאמריקה".
מבחינת ישראל, מותו של המשטר הג'ונסיידי הוא מלחמת ברירה רק במובן זה שהיא החליטה להאמין כך הוא כינה אותה "מדינה של פצצה אחת". רודנים משקרים תכופות, אך לעיתים הם גלויי לב. ב-1939 אמר
אדולף היטלר, כי מלחמת עולם פירושה יהיה "השמדת הגזע היהודי באירופה". ישראל קיימת משום שהיטלר התכוון לכך. קיומה מותנה בכך שלעולם לא תחשוב שמשהו לא יעלה על הדעת.
פעולתה של ארה"ב לשינוי המשטר באירן אינה מספיקה כדי להרגיע את האיזור, אך היא חיונית כדי להתחיל לשקם את התנאי המוקדם לשלום עולמי: האמינות של ההרתעה האמריקנית, מדגיש וויל. נקודת שפל אחת שלה הייתה המסוק האחרון שהמריא מהשגרירות בסייגון ב-1975; השנייה: כאשר
ברק אובמה לא עמד בקו האדום מול השימוש של משטר אסד בנשק כימי; השלישית: הנסיגה הכאוטית מאפגניסטן ב-2021.
כעת
ולדימיר פוטין רואה כיצד ונצואלה, אירן ואולי קובה מצטרפות לסוריה כקליינטים שנעלמו. המהירות של נפילתן מוכיח שאין בסיס ליומרתה של רוסיה להיות שחקנית עולמית משמעותית. בעולם של היום, שינוי במקום אחד מתורגם לשינוי במקום אחר; 7 באוקטובר הכריח את ארה"ב להתמודד עם מגיפת האנטישמיות.
בניגוד לוונצואלה, כוונון של המשטר אינו מספיק באירן. משטר האייתולות עומד בניגוד לא רק למודרניות אלא גם לאנושיות. אסור לחזור על הרעיון בנאום ההשבעה הראשון של ברק אובמה, שככל הנראה כוון לאירן: "נושיט את ידנו אם תהיו מוכנים לפתוח את אגרופכם". או לזה שבנאום ההשבעה של
ג'ורג' בוש האב: "רצון טוב יפגוש רצון טוב".
פוטנציאל הפריחה של אירן הוא עתיק וחדש בעת ובעונה אחת. הוא מתבסס על 2,000 שנות זהות תרבותית שקדמו לעשורים האחרונים של רטוריקה פרימיטיבית. הגיל החציוני של האירנים הוא 34, מה שמבטיח את האנרגיה הדרושה לחופש. כאשר ארה"ב מתכוננת לסייע לה, כדאי לזכור את דבריו של המשורר רוברט פרוסט: "הדרך הטובה ביותר החוצה היא הישירה".