רודנים במזרח התיכון לרוב אינם יורדים בשלווה מעל הבמה. מועמר קדאפי נהרג במחפורת,
סדאם חוסיין נתלה, יחיא סינוואר חוסל במנהרות. עלי חמינאי בחר בסוף שונה: מות קדושים – מאפיין אקונומיסט.
הוא התכונן להחלפתו. הוא הכין רשימת יורשים למי שהיו על הכוונת של ישראל וארה"ב. הוא מינה את עלי לריאג'ני לנהל את העניינים בהעדרו. והוא הכין את תומכיו לצפוי. בנאומו האחרון (16.2.26) הזכיר חמינאי את הטרגדיה שהגדירה את השיעים: מותו של חוסיין, נכדו של מוחמד, בקרב כרבלא נגד החליף הסוני יזיד. "מי שדומה לי לעולם לא ייכנע למישהו כמו יזיד", הכריז. הוא התעלם מתחינות יועציו לעבור מהבונקר בו שהה. הוא נשאר בו עם משפחתו גם כאשר ישראל החלה להפציץ.
אויביו של חמינאי סברו שמותו יגרום לקריסת המשטר, כמו במקרים של קדאפי וסדאם. אבל כאשר עטף את עצמו בגלימת הקדוש המעונה, ייתכן שחמינאי הבטיח את שרידותו. הרחובות התמלאו באבלים במקום במפגינים. פקידים שקראו לשאת ולתת עם ארה"ב, דוחים כעת כל אפשרות של הפסקת אש. שפת ההקרבה, שנשמעה בזמן מלחמת אירן-עירק, חזרה למסגדים ולטלוויזיה הממלכתית. ההמונים נראים מלאי אנרגיה.
עמידותו של המשטר אינה נובעת רק מאידיאולוגיה, מדגיש אקונומיסט. המשטר האירני מורכב יותר מאשר דיקטטורות אחרות במזרח התיכון, ותמיד קשה מאוד להפיל משטר מן האוויר. ההשפעה של מות קדושים במסורת השיעית היא גורם נוסף שיקבע כמה זמן יילחם המשטר וכמה אבידות יהיה מוכן לספוג. בשלושת הימים הראשונים נהרגו 1,300 חיילים והאירנים מודים שאינם יכולים להתמודד עם ארה"ב וישראל, אך טוענים שאידיאולוגיה יכולה לשאת מלחמת התשה ממושכת ומזכירים את שמונה שנות המלחמה עם עירק.
ניתוק האינטרנט באירן מקשה לנתח את דעת הקהל. אלו החוששים שעריהם יהפכו לגל חורבות כמו עזה אינם תומכים בתוקפים. מיליונים ראו את חמינאי כפוסק הדת שיש להישמע לו. חיסולו החיה את הססמאות האנטי-אמריקניות והאנטי-ציוני שנמאסו על רוב האירנים.