פקידי המשטר מנוסים בתפיסת השליטה. הם כבר היו בסרט הזה במלחמה עם עירק ולאחר מותו של האייתוללה חומייני. המשטר שרד בעבר ומאמין שיוכל לשרוד גם את טווח תשומת הלב של
דונלד טראמפ. מצולק ככל שיהיה, הוא ערוך טוב יותר ממתנגדיו האפשריים. הסיכויים להפיל את המשטר קלושים, לאחר שבמשך שנים חיסל את מתנגדיו. האופוזיציה מפולגת, בלתי חמושה ומתקשה לעמוד בקשר. אירן אולי איבדה את הגרעין והטילים, אך עדיין יש לה רובים נגד מפגינים.
עם זאת, מדגישה מלוני, המשטר אינו יכול לשרוד לנצח. בסופו של דבר, לאחר מפלה צבאית הרסנית, יהיה על שרידיו לבחור מנהיגים חדשים. כאשר ישקע האבק, סביר להניח שיתחולל מאבק פנימי. יריבים ותיקים – כמו ראש הביטחון הלאומי, עלי לריג'אני, ויו"ר הפרלמנט, בגהאר גליבאף – ישתפו פעולה בניסיון למנוע מה שהיא מכנה "פרויקט פוסט-מהפכני".
אולם, יהיה עליהם להתמודד עם מהומה פנימית, יחסים גרועים עם המדינות השכנות ומשימת הענק של שיקום המדינה. השליטה התיאוקרטית במדינה כנראה לעולם לא תחזור לקדמותה. הפרויקטים החשובים ביותר שלה – הגרעין והטילים – הפכו לחרב פיפיות שאין כדוגמתה.
למרות שארה"ב כנראה אינה יכולה להפיל את המשטר בהפצצות, יש לה הזדמנות נדירה להשפיע באמצעים דיפלומטיים על הסדר הפוליטי באירן. טראמפ אולי יתפתה לדבר עם מי שיישאר על רגליו לאחר המלחמה, אבל עליו להימנע מכל הסכם שיבצר את כוחה של האליטה הקיימת. יש כבר דיווחים על כך שבכירים פרגמטיים, כמו לריג'אני, ניסו לחדש את שיחות הגרעין באמצעות עומאן. הסכם גרוע יהיה צינור חמצן למשטר. וושינגטון צריכה לקבוע רף גבוה לגבי האנשים שאיתם היא מוכנה לשאת ולתת.
כל הסכם חייב להיות מודרך בידי חזון ברור לקידום שינוי משטר מאריך ימים. המלחמה פוגעת קשות באיומים המסורתיים שמציבה אירן: הגרעין, הטילים והשלוחים. כעת יש לארה"ב הזדמנות להתמקד במה שהזניחה זמן רב: הסיכוי לסייע לאירנים להבטיח את העתיד המגיע להם, מסיימת מלוני.