"יש להוציא צו מוחלט בעתירות, במובן זה שייקבע שהשר בן-גביר אינו יכול לשמש בתפקיד השר הממונה על משטרת ישראל, גוף אכיפת החוק המרכזי במדינה". כך סבורה (4.3.26) היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, בתשובתה לעתירות לבג"ץ ולאחר שהוצא צו על תנאי המחייב את ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לנמק מדוע לא יעביר את איתמר בן-גביר מתפקידו כשר לביטחון לאומי. גורמים בסביבתו של נתניהו אומרים שהוא לא יפטר את בן-גביר וש"אין דבר כזה בדמוקרטיה". זוהי הפעם הראשונה בה מיארה מבטאת במפורש עמדה מוחלטת שכזאת, המבקשת להרחיב משמעותית את הפסיקה הקיימת בנוגע להדחת שרים. לשיטתה, מדובר במקרה קיצוני בהרבה מאלו שנדונו בעבר בבג"ץ, ובראשם הלכת דרעי-פנחסי לגבי הדחת שר שהוגש נגדו כתב אישום. מיארה טוענת, כי לנתניהו יש חובה לשמור על עצמאות המשטרה ולמנוע התערבות פוליטית בעבודתה, ומכאן חובתו להדיח את בן-גביר. לדברי מיארה, בן-גביר מנצל בשיטתיות את העדר הערובות המובנות לעצמאות המשטרה ולהבטחת זכויות האדם, כדי "לערער את עצמאותה של המשטרה במגוון דרכים ואמצעים, תוך ניצול לרעה של הכוח הרב שנתון בידו, והשפעה פסולה - ישירה ועקיפה - על הפעלת הכוח והחלטות אופרטיביות באירועים קונקרטיים, כולל בעניינים רגישים במיוחד, כגון חקירות פליליות קונקרטיות ומחאות נגד השלטון; וגם תוך התנהלותו בשטח באופן המציג את עצמו כמעין 'מפכ"ל על'". זאת, במיוחד תוך ניצול סמכותו לאשר כל העלאה מדרגת רב-פקד לסגן-ניצב ובהמשך סולם הדרגות. מיארה טוענת: "משמעות ההתערבות השיטתית בעבודת המשטרה; ההשפעה הפוליטית הפסולה על הפעלת כוחה; ולא פחות חשוב מכך, יצירת תודעה בקרב שוטרי משטרת ישראל כי קידומם תלוי בכך שפעולותיהם יעלו בקנה אחד עם אינטרסים פוליטיים ואחרים של השר ושאם לא כן קידומם ייפגע - פוגעת בעצמאות במשטרה ובעקרונות היסוד הגרעיניים המעצבים את זהותה הדמוקרטית של המדינה". מיארה יוצאת במישרין נגד נתניהו: "ראש הממשלה קיבל החלטה שלא לפעול מול השר ולא להעביר את השר מכהונתו. הודעה זו, בצד השתיקה הממושכת מצד הממשלה וראש הממשלה לאורך זמן, וחוסר המעש אל מול התנהלות השר עד כה, נותנים רוח גבית להתנהלות השר לביטחון לאומי ולגיטימציה להמשך הפגיעה הקשה ביסודות המשטריים". מיארה מוסיפה: "העניין דנן עוסק בהפסקת פגיעה בערכי היסוד הגרעיניים של הדמוקרטיה הישראלית ובזכויות אדם והגנה עליהם מפני שימוש אקטיבי, מכוון ומתמשך בסמכויות המוקנות לשר, תוך ניצול כלי המינויים כאמצעי השפעה והפעלת לחץ על המשטרה, ומתן הנחיות ישירות ועקיפות לפעילות אופרטיבית. כל זאת באופן שעומד בניגוד לעקרונות יסוד של הדמוקרטיה הישראלית אשר היו ברורים לאורך השנים והוסכמו על-ידי כל השופטים בפסיקת בית משפט נכבד זה". בהקשר זה עומדת מיארה על ארבעה מישורים. האחד: ההיקף והעומק של ההתערבות הפסולה. "ההתערבות הפסולה של השר מתפרשת על פני מגוון תחומים הנוגעים לסמכויות המשטרה, ואינה מוגבלת למישור אחד. זוהי מערכת מתמשכת (מתוחכמת לעיתים ואף נסתרת מהעין) של לחצים פסולים על שוטרי משטרת ישראל והפיקוד, וכתוצאה מכך על המשטרה כמוסד. מדובר בדפוס פעולה חוזר ונשנה של הפרת דין וזלזול בשלטון החוק ולא באירועים מבודדים. "המכלול המתקבל הוא התערבות או השפעה של דרג פוליטי על התנהלותו האופרטיבית של גוף אכיפת חוק, הפועל בתחומים רגישים ביותר ומפעיל שורת סמכויות המגבילות את זכויות היסוד של האזרחים. התמונה העולה היא של דחיית עקרון עצמאות המשטרה מעיקרו, קודם כל על-ידי השר, אך גם על-ידי ראש הממשלה והממשלה, הנותנים כאמור 'רוח גבית' להתנהלותו האמורה של השר".