למרות שרובו של העולם רואה בו מצורע ולמרות בידודו בעיצומים בהובלת ארה"ב, המשטר באירן שומר על קשרים דיפלומטיים, מסחריים וצבאיים עם מספר מדינות. עם טורקיה והודו: מסחר וביטחון. סין רוכשת ממנו נפט בזול. רוסיה, ונצואלה ו
קוריאה הצפונית שותפות למאבקו נגד המערב ומסייעות לו בפיתוח טכנולוגיות ביטחוניות ובעקיפת העיצומים.
אלא שכעת אירן מקבלת מהן בעיקר מילים והיא נלחמת לבדה – מנתח ניו-יורק טיימס. טורקיה אף דיווחה על יירוט טיל אירני, אם כי טהרן הכחישה ששיגרה אותו לעברה. זוהי התוצאה של מדיניות החוץ האירנית, אשר נמנעה מליטול מחויבויות כלפי מדינות אחרות, לעומת השקעותיה בשלוחיה ברחבי המזרח התיכון – אך הללו אינם מסוגלים לסייע לה כעת.
רוב המדינות השומרות על קשר עם אירן עושות זאת בשל צרכים אסטרטגיים, גאוגרפיים או כלכליים – כך שאין להן סיבה להקריב את עצמן כאשר אירן תחת אש. וכפי שמלמד המקרה של טורקיה, כלל לא בטוח שקשרים אלו יגנו עליהן כעת. לשתי המדינות יש גבול באורך 500 ק"מ, ויחסה של אנקרה לטהרן הוא "כבדהו וחשדהו". המדינות אינן ידידות, חלוקות בנושאים רבים, אך הגאוגרפיה מקשרת ביניהן.
למרות קשריו החמים עם
דונלד טראמפ, רג'פ טאיפ
ארדואן כינה את המתקפה האמריקנית-ישראלית "הפרה ברורה של החוק הבינלאומי" והביע צער על מותו של עלי חמינאי. טורקיה מנסה להביא לסיום המלחמה, מחשש שחוסר היציבות באירן יזלוג לתחומה, כפי שקרה בעימותים בסוריה ובעירק. נפילת המשטר באירן עלולה להיות חמורה עוד יותר מבחינת טורקיה.
גם הודו רואה את אירן כשחקן איזורי חשוב ושואפת להשיג יתרונות כלכליים. ברור שאין להן מכנה משותף אידיאולוגי, היחסים תמיד היו אינטרסנטיים, אך מועילים מנקודת מבטה של ניו-דלהי. הודו מייצאת לאירן אורז ותרופות והשקיעה סכומים ניכרים בנמל צ'נדהר שבדרום המדינה, כנתיב ייצוא למרכז אסיה העוקף את פקיסטן.
עם זאת, הקשרים עם אירן לא מנעו מהודו להפוך ללקוח הגדול ביותר של התעשיות הביטחוניות הישראליות, עם 34% מהייצוא שלהן בשנים 2024-2020. הטיימס גם מזכיר את ביקורו של נרנדרה מודי בישראל, ימים בודדים לפני תחילת המלחמה, ואת קבלת הפנים החמה לה זכה. האיזון לו שואפת הודו בין אירן, ישראל ומדינות אחרות, מוביל לכך שהיא שומרת על מרחק מן המלחמה.