אם המקורות של ה"
וול סטריט ג'ורנל" יחזיקו מעמד, איחוד האמירויות הפכה זה עתה לשחקן המשמעותי ביותר במלחמה הזו. לא ארה"ב. לא אירן. לא ישראל. איחוד האמירויות.
הנה הסיבה לכך שזהו ה"ציוץ של היום".
דובאי הייתה ה"חמצן הפיננסי" של אירן במשך ארבעים שנה. לא כמטאפורה. מילולית. לאורך כל סבבי הסנקציות האמריקניות, כל החלטות האו"ם, כל הגדרות ה-OFAC, וכל עזיבה של בנקים אירופיים את הקשרים עם הבנקים האירניים - דובאי נותרה המרכז הפיננסי העולמי היחיד שבו כסף אירני יכול היה לנוע, לעבור המרה ולגשת לסחר עולמי. רשת הצללים הפועלת דרך חלפני הכספים של דובאי, חברות הקש באזורי הסחר החופשי ובתי המסחר בזהב, אינה תופעה שולית. זהו המנגנון העיקרי של אירן להמרת הכנסות מנפט למטבע חוץ שמיש, לתשלום עבור רכיבי נשק, ולמימון פעולות של שלוחיה - מחיזבאללה ועד החות'ים וכל כלי אחר של העוצמה האזורית האירנית. משרד האוצר האמריקני בילה עשרים שנה בניסיון לסגור את המערכת הזו ומעולם לא הצליח במלואו, כיוון שהדבר דרש שיתוף פעולה מצד איחוד האמירויות - שיתוף פעולה שהאמירויות, מסיבותיה הכלכליות הריבוניות, סירבה בעקביות לספק.
כעת, על-פי ה"וול סטריט ג'ורנל", איחוד האמירויות שוקלת לספק אותו.
הבינו מה השתנה. כל התחשיב האסטרטגי של איחוד האמירויות במשך ארבעים שנה התבסס על עמימות מכוונת. דובאי לא תהיה אוכפת סנקציות. היא תהיה מרכז פיננסי ניטרלי, נמל חופשי להון עולמי ללא קשר למקורו הפוליטי, ובתמורה היא תקבל את הדינמיות הכלכלית הנובעת מהיותה המקום היחיד שכסף תמיד יכול לזרום אליו. העמימות הזו הייתה שווה מאות מיליארדי דולרים בהכנסות משירותים פיננסיים, השקעות בנדל"ן וזרימת סחר. היא גם הייתה שווה מינוף משמעותי מול טהרן, שנזקקה לדובאי ולכן לא יכלה להתעמת איתה לחלוטין.
אירן שיגרה 1,072 כטב"מים לעבר איחוד האמירויות בשישה ימים. טילים אירניים פגעו במסדרון האווירי הבינלאומי של דובאי. תחמושת אירנית אילצה את סגירתם של 70% מהטיסות האזוריות. התקפות אירניות על המעקף של פוג'יירה איימו על תשתית הליבה היחידה המאפשרת לנפט של איחוד האמירויות להגיע לשווקים מבלי לעבור במצר הורמוז. אירן לא תקפה סתם בעלת ברית צבאית של ארצות הברית. היא תקפה את התשתית הכלכלית של המדינה שהייתה חבל ההצלה הפיננסי שלה.
אם איחוד האמירויות תקפיא את הנכסים הללו, זו לא סנקציה. זהו ניתוק. זה הרגע שבו המדינה שהשאירה את אירן מחוברת כלכלית לכלכלה העולמית במשך ארבעה עשורים מחליטה שלמערכת היחסים הזו יש מחיר, ושאירן שילמה אותו.
כל מבצע פרוקסי אירני, כל רכש נשק, וכל מנגנון מטבע חוץ שעובר דרך דובאי קורסים בו-זמנית. לא בגלל לחץ אמריקני. אלא בגלל שאירן הפכה את זה לבלתי אפשרי מבחינה פוליטית עבור דובאי להמשיך לספק את השירות.
הקפאת הנכסים האמריקנית ב-1979 בסך 12 מיליארד דולר הייתה הכרזת מלחמה פיננסית של מעצמת-על. זה יהיה הכרזת מלחמה פיננסית מצד המדינה שהייתה נתיב היציאה האחרון מהבידוד הפיננסי שבו נמצאה אירן.
טהרן בילתה ארבעים שנה בטיפוח דובאי. היא בילתה שישה ימים בהשמדת הסיבה לכך שדובאי תגן עליה.
החשבון, שוב, הוגש על-ידי אירן לעצמה.