יש לראות בחומרה את התנהגות המדינה, אשר ביקשה ברגע האחרון מבית המשפט להאריך את התנאים המגבילים שהוטלו על יונתן אוריך בפרשת קטרגייט. כך אומר (9.3.26) שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר, בדחותו את בקשת המדינה לערער בגלגול שלישי בנושא זה. להחלטה אין השלכה מעשית, שכן ממילא הוטלו על אוריך מגבלות בפרשת הבילד, אך היא מאשררת את הביקורת שמתחו בית משפט השלום בראשון לציון (הנשיא מנחם מזרחי) ובית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיאה עמי קובו). התנאים המגבילים שהוטלו על אוריך - ובכללם איסור עיסוק, איסור יצירת קשר עם מעורבים ואיסור יציאה מן הארץ - הוארכו בידי מזרחי ב-21.12.25 עד 4.1.26 בשעה 10:00. שלוש שעות לפני מועד זה ביקשה המדינה להאריך אותם, ומזרחי דחה אותה בנימוק שלא ניתן לדון בה בתוך תקופת הערבות הקבועה בחוק (עד 180 יום אם לא מוגש כתב אישום). קובו דחה את ערעורה של המדינה, וכשר דחה את בקשתה לערער. כשר אומר כי בניגוד לטענתה של המדינה - המקרה אינו מעורר סוגיות עקרוניות המצדיקות דיון בגלגול שלישי. הוא מזכיר את פסיקתה של הנשיאה בדימוס אסתר חיות משנת 2006, לפיה אין לבית המשפט סמכות להאריך ערובות ותנאים מגבילים לתקופת ביניים, כאשר הדיון בבקשת ההארכה מתקיים לאחר חלוף תקופת 180 הימים, וזאת גם במקרים בהם בקשת ההארכה הוגשה בתוך "תקופת הערובה". הפסיקה שציטטה המדינה בבקשתה אינה דומה למקרה של אוריך, או שהייתה הערת אגב בלבד, מדגיש כשר. התנהלותה של המדינה מעוררת קושי, ממשיך כשר. היא טענה, כי בדצמבר 2025 קבע מזרחי שניתן יהיה להחליט ללא דיון בבקשה נוספת להארכת התנאים המגבילים, ולכן אין קושי בכך שהגישה את הבקשה ברגע האחרון. אולם, טיעון זה מציג שלא כהלכה את החלטתו של מזרחי: נאמר בה במפורש, שההחלטה תינתן לאחר הוספת טיעון שיוגש בתוך חמישה ימים. "על כן, משמעותה הברורה של החלטה זו הינה שעל המדינה היה להגיש את בקשתה לא במועד המאפשר דיון בה בסמוך לאחר הגשתה, אלא במועד המאפשר הגשת תגובה תוך חמישה ימים וקבלת החלטה לאחר מכן, הכל במסגרת 'תקופה הערובה'. האמור בהחלטה רק מדגיש אפוא את החומרה שבהגשת הבקשה על-ידי המדינה, במועד שהוגשה", מסיים כשר. את המדינה ייצגה עו"ד שרית משגב, ואת אוריך - עוה"ד עמית חדד ונועה מילשטיין.