אנשי ממשלו של
דונלד טראמפ מחפשים דרכים להקל על הציבור האמריקני ולהימנע מתגובת-נגד של הבוחרים, כאשר המלחמה באירן מזניקה את מחיר הנפט. אבל נשיאי ארה"ב למדו בדרך הקשה מאז שנות ה-1970, כי אין להם דרכים של ממש להתערב במחירים. בממשל הנוכחי דנים בשימוש בעתודות האסטרטגיות, הגבלה על ייצוא הנפט והשעיית המיסים על בנזין, אבל הדרך האמיתית היחידה היא לסיים את המלחמה – מנתח ניו-יורק טיימס.
מומחים אומרים כי יהיה קשה להוריד את המחירים כל עוד המיכליות אינן עוברות במצר הורמוז, מה שלא יקרה או עד סיום המלחמה או עד שאירן לא תוכל לאיים עליהן. ככל שהעימות מתארך, כך גדלה הסכנה שהמחירים יאמירו. מחיר הנפט זינק בכשליש מאז שהחלה המלחמה ומחירו הממוצע של הבנזין בארה"ב עלה ל-3.50 דולרים לגלון – הרמה הגבוהה ביותר מאז 2024.
נכון לעכשיו, הממשל ממעיט בחומרתו של מצב הנפט, אומר שהפגיעה זמנית ומבטיח שהמלחמה תסתיים בקרוב. "אנחנו שמים קץ לאיום הזה, אחת ולתמיד, והתוצאה תהיה מחירי נפט ודלק נמוכים יותר למשפחות האמריקניות", אמר טראמפ (9.3.26). הוא גם איים על אירן ב"מכות ברמה שהם לא ראו" אם תמשיך לחסום את הורמוז. דובר הבית הלבן הצהיר, כי לטראמפ וצוותו יש "תוכנית חזקה לשמר את היציבות בשוק האנרגיה ונמשיך לבחון את כל האפשרויות".
הדרך המהירה ביותר היא לשחרר לשוק חלק מעתודות הנפט. למדינות נוספות יש עתודות דומות, אך G7 אומרות שנכון לעכשיו יפעלו בצורה מתואמת. טראמפ מתח ביקורת בשעתו על צעד דומה של
ג'ו ביידן לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה. היקף העתודות עומד על 415 מיליון חביות וארה"ב יכולה לשחרר 4.4 מיליון ביום – בעוד שדרך הורמוז עוברות בשגרה 20 מיליון חביות ביום. אבל השפעתו של צעד זה לא תהיה משמעותית: כאשר ביידן שחרר מיליון חביות ליום במשך חצי שנה, המחיר נותר למעלה מ-100 דולר לחבית.
צעדים אחרים יכולים להיות יותר משמעותיים. הסנאטור הדמוקרטי מארק קלי הציע להשעות זמנית את המס על בנזין, המסתכם ב-18.4 סנט לגלון. לשם כך יש צורך בחקיקה והצעד יפגע בתקציב הכבישים.
אפשרות דרסטית יותר היא איסור זמני על ייצוא נפט, המסתכם ב-10 מיליון חביות נפט ומוצריו ליום. תיאורטית, איסור כזה יגדיל את ההיצע ויוריד את המחירים, אך הוא יפגע בפעילות בתי הזיקוק ובמדינות באירופה ודרום אמריקה ועלול לשבש את יסודותיו הכלכליים של מגזר הנפט האמריקני. "זה צעד נורא שיגרום יותר נזק מתועלת", אומר האנליסט קווין בוק, "אבל במצבים כאלה, פוליטיקאים מתקשים לשבת בחיבוק ידיים ונותנים לשוק להסתדר בעצמו".