היעדרותו של מוג'טבה חמינאי מהופעה בציבור מאז ההודעה על בחירתו כמנהיג העליון באירן, מעלה שורת סימני שאלה באשר למצבו (יום ג', 10.03.26), בפרט לאחר שדבר פציעתו בתקיפת מתחם הנשיאות בטהרן ע"י ישראל וארה"ב, אושר גם ע"י כלי התקשורת האירניים. בחירתו "פה אחד" ע"י האינסטנציה הרשמית של הרפובליקה האיסלאמית הידועה כ"מועצת המומחים", והאמפליפיקציה התקשורתית שניתנה לעובדה זו, נועדה במקורה לשדר לעולם מסר של יציבות והמשכיות משטרית, על-אף המכות האנושות שסופגת אירן במבצע "שאגת הארי" ו"זעם אפי".
יש לתת את הדעת לעובדה כי בכירי משמרות המהפכה האירניים דחפו בכל כוחם לבחירתו של מוג'טבה, תוך פסילה בוטה של דמויות אחרות מקרב המשטר. יצויין גם כי משמרות המהפכה, הבסיג' והנשיאות - כבר נשבעו לו אמונים כביטוי של הכרה בסמכותו הרוחנית והפיקודית. אולם בפועל, הולך ומתאשר עיגונו של המעמד הדומיננטי של משה"מ בניהול ענייניה של אירן. במלים אחרות, מוג'טבה חמינאי אמור להיות בבחינת מנהיג "בובה" המופעל בידי משמרות המהפכה.
העובדה שהמנהיג הנבחר טרם נראה בציבור, לא נשא נאום כלשהו, מה גם שלא נערך לו טקס הכתרה, אומרת דרשני. יתר על כן, ניסיונות המשטר למנף את דבר בחירתו כיורשו של אביו עלי חמינאי, בין השאר ע"י ביום הפגנות שמחה המוניות, מצטיירות יותר ויותר כמפגן פטתי ומאולץ. דווקא בנסיבות אלה היה מקום לצפות כי למשטר יהיה עניין מובהק בהבלטת נראותו של המנהיג הנבחר כדי להקרין סמכות וביטחון עצמי, בוודאי בעת מלחמה. אשר על כן, העדרותו מכל סממן של חשיפה פומבית, ויותר מכך שתיקתו הרועמת המתמשכת, חזקה שתעלה תמיהות, סימני שאלה וספקולציות לגבי סטטוס איתנות ההנהגה באירן.
אין לשלול את ההיתכנות כי דרגת פציעתו של מוג'טבה חמורה ממה שהוערך תחילה, באופן שהופך את בחירתו לאקט סמלי ותו לא, כאשר בפועל ראשי המשה"מ הם המושכים בחוטים, לכל דבר ועניין. יצויין בהקשר זה כי כבר הוכח שראשי משמרות המהפכה אינם "סופרים" את הנשיא פזשכיאן, כאשר הם דחו בבוז את התנצלותו בפני מדינות המפרץ בעקבות תקיפתן ע"י אירן. יהא זה נכון להסיק כי שורר סוג של כאוס בהנהגה האירנית הנוכחית, והמאמץ לייצר סוג של "סגידה" לדמותו של מוג'טבה חמינאי הוא ניסיון מלאכותי נואש לשימור דימוי של שרידות הלהט האיסלאמי הפונדמנטליסטי כצביון מוביל באוכלוסייה האירנית.