נשיא בית המשפט העליון, יצחק עמית, ממשיך להעלות את סכומי ההוצאות לטובת אוצר המדינה בבקשות לפסלות שופטים הנדחות על הסף. לצד זאת, מציב עמית (10.3.26) את "עשרת הדיברות" לבקשות פסלות - במה שמהווה רמז להטלת הוצאות משמעותיות בבקשות שלא יעמדו בכללים אלה. עמית חייב גבר בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 5,000 שקל, לאחר שדחה את בקשתו לפסול את סגנית נשיא בית המשפט לענייני משפחה בקריות, שירי היימן, שדחתה מצידה את בקשות הפסלות. עמית קבע, כי אין יסוד לטענה בדבר משוא פנים של היימן, האיש מנסה לקרוא בהחלטותיה את מה שאין בהן והוא הגיש את הבקשות בשיהוי כבד של מספר חודשים. עמית מוסיף: "למרות שההלכות בנוגע לדיני הפסלות מוכרות וידועות, מספר בקשות וערעורי הפסלות אך הולך וגדל. כפועל יוצא, הולך וגדל היקף הזמן השיפוטי, שהוא משאב יקר, המוקדש לבקשות אלה, הן בערכאה הדיונית והן בערכאת הערעור. בחרתי לנצל הזדמנות זו על-מנת להציב בפני ציבור בעלי הדין ועורכי הדין את ההלכות המרכזיות שחוזרות ונשנות בתחום הפסלות, בבחינת 'עשרת הדיברות' שראוי כי בעל דין ישווה נגד עיניו טרם יעתור בבקשת פסלות". ואלו הכללים: 1. "המבחן המהותי: המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין הינו התקיימותן של נסיבות היוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב היושב בדין... המבחן הוא אובייקטיבי במהותו, ותחושות סובייקטיביות של בעל דין אינן מקימות עילת פסלות. בהתאם, הזכות לשבת בדין היא גם חובה, ושופט אינו חופשי לפסול עצמו אלא על סמך נתונים אובייקטיביים שיש בהם כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים. כמו-כן, אין להרחיב את השימוש בטענת 'מראית פני הצדק' למקרים שבהם מועלית טענת פסלות אשר נעדרת ביסוס אובייקטיבי ממשי". 2. "פסלות לאחר סיום ההליך: הליכי פסלות הם הליכים צופים פני עתיד, שנועדו לבחון אם המותב יכול להמשיך ולדון בהליך שמתנהל לפניו". לאחר פסק דין ניתן להגיש ערעור ולא בקשת פסלות. 3. "שיהוי: על הטוען לפסלות להעלות את טענתו מיד לאחר שנודעה לו עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת". לא ניתן לשמור אותה כ"נשק סודי" לשעת הצורך, ושיהוי עשוי להביא לדחייתה על הסף 4. "התבטאויות: האחריות לניהול המשפט מוטלת על בית המשפט, וכחלק ממנה רשאי בית המשפט להעיר הערות ביקורתיות הקשורות בניהולו התקין והיעיל של ההליך. לא כל אמירה ביקורתית מצד בית המשפט, אף לא כזו שניתן היה לנסח באופן מוצלח יותר, מקימה עילת פסלות: רק במקרים נדירים וחריגים ביותר – כאשר מדובר בהתבטאות נחרצת המלמדת על 'נעילת דעת', שהנטל להוכיחה הוא כבד – תקום הצדקה לפסילת מותב בשל התבטאויותיו". שיקוף קושי או הצעה לצד מסוים לחזור בו אינם יוצרים עילת פסלות. 5. "מעורבות: על בית המשפט מוטלת האחריות לנהל את הדיון, ומעורבותו בניהול ההליך ובכלל כך בחקירת עדים, אינה מקימה כשלעצמה חשש ממשי למשוא פנים". 6. "טענות ערעוריות: בקשת פסלות אינה האכסניה המתאימה להעלאת השגות על החלטות שיפוטיות לגופן... טענות המופנות כלפי הפעילות השיפוטית יקימו עילת פסלות רק במקרים נדירים וחריגים ביותר". 7. "תלונה על המותב: הגשת תלונה על-ידי בעל דין על המותב – לנציב תלונות הציבור על שופטים, למשטרת ישראל או לגורמים אחרים – אינה מקימה עילת פסלות אוטומטית". 8. "היכרות קודמת: עצם קיומה של היכרות בין שופט ובין גורם רלוונטי להליך אינה מקימה עילת פסלות באופן אוטומטי, וההכרעה נעשית בכל מקרה לפי נסיבותיו, תוך בחינת טיב ההיכרות ומכלול הנסיבות". 9. "דיון קודם בעניינם של הצדדים: העובדה שהמותב דן בעבר בעניינם של הצדדים, גם בעניינים הנוגעים לסוגיה המובאת לפתחו כעת ואף באותה פרשה עובדתית, אינה כשלעצמה פוסלת אותו מלדון שוב בעניינם. כך גם במצב שבו ההליך מוחזר לטיפולו של המותב בעקבות החלטתה של ערכאת הערעור". 10. "מחלוקת עובדתית: פרוטוקול הדיון לא בהכרח יכול לשקף כל מילה ומילה שנאמרה באולם, וכאשר מתעוררת בהקשר זה מחלוקת עובדתית בין המותב ובין מבקש הפסלות, קמה חזקה כי גרסת השופט היא זו המתארת נאמנה את ההתרחשויות הרלוונטיות". מי שמסכים לקיום דיון מחוץ לפרוטוקול, יודע שהדברים לא יתועדו ולכן יש עליו נטל כבד במיוחד להוכיח התבטאות מסוימת של השופט.