המדינה מערערת (11.3.26) לבית המשפט העליון על שחרורם למעצר בית של בצלאל זיני, ירון פרץ, מנחם אבוטבול, נדב חלפון ועטר אבן בפרשת ההברחות לעזה. לטענת המדינה, יש ראיות לכאורה לכך שהם ביצעו עבירות של סיוע לאויב במלחמה ופעולות טרור, ומסוכנותם מופלגת ולכן עליהם להיות במעצר מלא עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אלון גביזון) קבע, כי לא ניתן לייחס לנאשמים (ובהם אחיו של ראש השב"כ, דוד זיני) עבירה של סיוע לאויב במלחמה - שהעונש המירבי עליה הוא מוות - משום שלא התכוונו לסייע לחמאס ולא ידעו בבירור שהסחורות המוברחות יגיעו לידיו. מאותה סיבה הוא גם אומר כי לא ניתן לייחס להם פעולות טרור. הוא קבע, כי למרות חומרת המעשים והראיות לכאורה, מסוכנותם פחתה מאוד וניתן להסתפק במעצר בית מלא. המדינה אומרת כי מלחמת חרבות ברזל מחייבת שינוי במדיניות ההעמדה לדין ולכן החליטה לייחס להם גם בעבירות של פגיעה בביטחון המדינה, למרות שבעבר לא נעשה שימוש בעבירות אלו במקרים דומים. "בהתאמה למצב הביטחוני ולצורך להגן על ביטחון המדינה, קיימת במקרה זה תשתית ראייתית לכאורית לביסוסן של העבירות הביטחוניות אשר יוחסו למשיבים בכתב האישום. "פריצת הגבולות הערכיים והפיסיים, והברחת טובין לעזה בעת מלחמה, שעה שכל מה שנכנס לרצועת עזה מגיע לידיו של ארגון החמאס, מעידה על מסוכנות מופלגת חסרת גבולות, ומשכך דינם של המשיבים להיעצר מאחורי סורג ובריח", טוענת המדינה. לדברי המדינה, גם בעבר הותאמו עבירות כאלה למצב הביטחוני. אחרי 7 באוקטובר "ממשלת ישראל הציבה לה כמטרה לנטרל את כוחם של ארגוני הטרור הפועלים בשטח הרצועה. הכנסת סחורות אל הרצועה תורמת באופן ישיר לשיקום וחיזוק יכולותיהם של ארגוני הטרור ברצועה. על כן, מעשים שבעבר לא היוו בסיס מספק להעמדה לדין בגין עבירה זו, היום כפועל יוצא ממדיניות האכיפה המותאמת למציאות המשתנה, יהוו בסיס מספיק להעמדה לדין בעבירה זו". המדינה מוסיפה: "נקודת האיזון הנורמטיבית בעבירות ביטחון השתנתה. מעשים אשר בנסיבות שגרתיות ניתן היה לבחון במדרג חומרה נמוך יותר, נבחנים כיום על-רקע מציאות שבה ארגון טרור מצוי בעימות מזוין עם המדינה, נשען על מנגנונים כלכליים ולוגיסטיים לשם שרידות, ופועל להתעצמות מתמדת". ללא ההברחות מצד הנאשמים ואחרים, לא יכולים היו ארגוני הטרור לשים את ידיהם על הסחורות ולהשתמש בהן להתעצמותם, ולכן יש לראות את הנאשמים כ"ידו הארוכה" של חמאס, היא טוענת. עוד מצטטת המדינה את חוות דעתו של השב"כ, לפיה חמאס נקלע לקשיים כלכליים מהותיים בזמן המלחמה ושליטתו בסחורות ובמשאבים הנכנסים לרצועה היא אחד ממקורות כוחו המרכזיים. בנסיבות אלו, הכנסת סחורות היכולות להגיע לידי חמאס איננה פעולה ניטראלית, אלא תרומה ממשית להישרדותו ולחיזוקו, ומעמידה בסכנה מוחשית את ביטחון המדינה ושלום אזרחיה. הערעור הוגש באמצעות עוה"ד אושרה פטל-רוזנברג וסיגל בלום.