התחרות על השליטה בחלל החיצון עולה מדרגה (יום ד', 11.03.26), כאשר סין ורוסיה פועלות באופן שיטתי להרחבת השפעתן הגאופוליטית באמצעות שיתופי פעולה אסטרטגיים עם מדינות מתפתחות. יאנה רובינסון, מנהלת תוכנית ביטחון החלל במכון פראג ללימודים ביטחוניים (PSSI), מתריעה כי מוסקבה ובייג'ינג מנצלות את השאיפות החוץ-פלנטריות של מדינות חסרות ניסיון בתחום. המודל הסיני-רוסי מבוסס על הצעות מפתות הכוללות חבילות תשתית מלאות, מימון נדיב בתנאים חוץ-שוקיים והכשרה מקצועית. מטרת המהלך היא ליצור "שבי של מגזר החלל" ותלות ארוכת טווח של המדינות המארחות במערכות טכנולוגיות המנוהלות על-ידי המעצמות האוטוקרטיות. הפרויקט המרכזי שמובילות כיום שתי המדינות הוא תחנת המחקר הירחית הבינלאומית (ILRS), המהווה אלטרנטיבה ישירה לתוכנית "ארטמיס" האמריקנית. לפרויקט הצטרפו כבר מדינות כמו דרום אפריקה, מצרים, אתיופיה, סנגל וג'יבוטי (11.03.26). המאמץ המשותף כולל תוכניות להקמת תחנת כוח גרעינית על הירח עד שנת 2035. עבור מדינות מתפתחות, השתתפות במיזם כזה נתפסת כהזדמנות להאיץ פיתוח טכנולוגי מקומי. אולם המציאות בשטח מעידה על ניצול ציני של משאבים ומיקומי קרקע אסטרטגיים לצורך הקמת תחנות מעקב ושליטה סיניות ורוסיות ברחבי הגלובוס, המשרתות אינטרסים צבאיים של הציר המשותף.