המשמעות היא שמידע יכול להפוך למטרה בקצב מהיר בהרבה. הקולונל בדימוס ג'ו או'קלהאן, שהוביל את פיתוח ה-Maven, העריך בשעתו שהיא יכולה לתכנן מבצע בקנה המידה של הפלישה לעירק בעשירית כוח האדם – ואומר שהיא השתפרה מאז. גנרל בנאט"ו מוסיף, כי מה שהצריך עשרות שעות עבודה של עשרות מתכננים, יכול להיעשות כעת בתוך שתי דקות. לדברי גנרל אירופי, קצב ההתקפות עלה מעשר מטרות ביום ל-300 והמטרה היא להגיע ל-3,000.
ישראל משתמשת בתוכנה אחרת, ממשיך אקונומיסט, שגם היא "מתעשת" את התהליך. המתכננים האמריקנים נדהמו כאשר עמיתיהם הישראלים הגיעו עם רשימה של אלפי מטרות והחימוש הדרוש לכל אחת: המפקדות והמגורים של מנהיגי אירן, בסיסים של הצבא והמיליציה, משגרי טילים ומפעלים, תשתית אזרחית ועוד. לדברי הגנרל האירופי, "ישראל נתנה למערכות תומכות החלטה יותר אוטונומיה ליצור מטרות מכפי שראיתי אי-פעם".
מקורו של התהליך הישראלי במלחמת יום הכיפורים, כאשר טילי הנ"מ המצרים שיתקו את חיל-האוויר. בעקבות זאת החל איסוף מידע שיטתי על טילים אלה, שתרם לניצחון המוחץ על סוריה בלבנון ב-1982. במלחמת לבנון השנייה נתקלה ישראל בבעיה חדשה: בנק המטרות התרוקן. ראש אמ"ן דאז, עמוס ידלין, הרחיב לכל הזירות את השיטות ששימשו לאיסוף המידע על הנ"מ. התוצאה הייתה בנק מטרות נרחב על חמאס, שאפשר תגובה מיידית לכל שיגור טיל.
בנקי המטרות הממוחשבים הוכחו לרוב כאמינים; הן בארה"ב והן בישראל, האישור לכל מטרה הוא אנושי, למעט מקרים חריגים כמו מערכות הגנה אווירית הצריכות להתמודד עם מספר גדול של מטרות. עם זאת, כמה מקורות אומרים שההיקף והקצב של ההתקפות יוצר תמריץ להעניק למחשבים יותר מרחב פעולה בירי בפועל על המטרות שעזרו ליצור.