אקונומיסט מזכיר, כי אשתקד חסמו החות'ים את רוב השיט בים סוף ובתעלת סואץ, באמצעות איום על הספינות בבאב אל-מנדב על-ידי טילים וכטב"מים זולים למדי. ארה"ב התקשתה להרוס את הכוחות החות'יים ולבסוף הגיעה איתם להפסקת אש – והתנועה טרם חזרה לקדמותה. נקודות מעבר ימיות מעניקות עדיפות למתגונן; ארה"ב טענה בעבר שתוכל לפתוח את הורמוז בתוך ימים או שבועות, אך מומחים מזכירים את נסיונה הכושל של בריטניה לפתוח את מצרי הדרדנלים בטורקיה במלחמת העולם הראשונה.
למרות שאירן נכתשת מן האוויר, נותרו לה אמצעים בהורמוז, אומר מומחה הספנות ג'ונתן שרודן. "צריך לקלף את שכבות הבצל. אם אירן רוצה למקש את המצר, צריך לטפל תחילה בטילים, בכטב"מים ובסירות". מְפַני מוקשים אינם מוגנים כיאות ומתקשים לתפקד תחת אש. ארה"ב מפעילה כיום ספינות קרב הנושאות "חבילות" נגד מוקשים, כולל כטב"מים בלתי מאוישים, אך יש החוששים משום שהשיטה טרם נוסתה.
בהורמוז, כמו בדרדנלים, הגאוגרפיה מאפשרת לצד המתגונן למשוך את ספינות האויב אל קרבת החוף, שם קל יותר לתקוף אותן – אומרת פרופ' קייטלין טלמיידג' מ-MIT. "חלק מאמצעי הנשק השתנו – אני מודאגת מקליעים יותר מאשר ממוקשים – אבל התפיסה לא השתנתה", היא מוסיפה.
יתרונות הטכנולוגיים של ארה"ב פוחתים במים; למשל: טילים וכטב"מים זקוקים לפחות זמן כדי לפגוע. בכמה מובנים, ספינות מלחמה יותר פגיעות מאשר מיכליות גדולות, משום שיותר קל להטביע אותן והן נושאות ציוד יקר במיוחד. בשנות ה-1980 שאפה אירן להימנע ממלחמה כוללת עם ארה"ב, ואילו כיום היא לא תחשוש מהסלמה משום שכבר מצויה ממילא במלחמת הישרדות.
טראמפ, המודאג מן ההשלכות הכלכליות והפוליטיות של משבר הנפט, סיפק בימים האחרונים תערובת של הרגעה ואיומים. לאחר שהמשטר האירני שרד את המתקפה, נראה שהוא ידרוש לקבוע את תנאי סיום המלחמה. אם האירנים אכן מיקשו את הורמוז, טראמפ יתקשה להכריז בקרוב על ניצחון.