"על יסוד התשתית העובדתית והמשפטית ומערכת הנסיבות הכוללת המונחת ביום בפנינו לא נוכל לקבוע כי סמכות החנינה הקבועה בחוק יסוד: נשיא המדינה חלה במקרה דנן. כמו-כן, לא נוכל להמליץ לנשיא המדינה לנקוט צעד חריג ומרחיק לכת של הפעלת סמכות החנינה על דרך הפסקת ההליך המשפטי המתנהל נגד מר נתניהו". כך אומרת מחלקת החנינות במשרד המשפטים, בחוות דעתה לגבי בקשת החנינה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. חוות הדעת הוגשה אתמול (11.3.26) לשר עמיחי אליהו, המטפל בנושא בשל מניעותו של שר המשפטים, יריב לוין, וחלקים נרחבים ממנה נחשפו בישראל היום; לאחר מכן פרסם אותה אליהו במלואה. המחלקה מותחת ביקורת על היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, שלא העבירה את חוות דעתה (כמי שעומדת בראש התביעה) ב-3.5 החודשים שחלפו מאז שהגיש נתניהו את הבקשה. המחלקה ציינה, כי אם תקבל את עמדת התביעה לפני שהנשיא יצחק הרצוג יחליט בבקשה - היא תעדכן את חוות הדעת. חוות הדעת משווה את משפט לנתניהו לפרשת קו 300 - הפעם היחידה בתולדות המדינה בה ניתנה חנינה (בידי הנשיא דאז, חיים הרצוג) לפני הרשעה. בג"ץ דחה אז עתירה נגד החנינה, וקני המידה שנקבעו אז יהיו במידה רבה מרכזיים בדיון הנוכחי. באותו מקרה פרשו רוב אנשי השב"כ המעורבים, ובראשם ראש השירות, אברהם שלום - מה שהיווה נתון מרכזי באשרור החנינה בידי בג"ץ. בהקשר זה אומרת מחלקת החנינות: "מצד אחד, ודאי לא מצופה מאדם להסכים לפרישה מתפקידו במקום שהוא עומד על חפותו המלאה. מצד שני, לנוכח טיב החשדות והטענה לרדיפה פוליטית, בהחלט יכולה להישמע טענה לגיטימית הדורשת שכל עוד ראש הממשלה עומד על חפותו המלאה, אין זה ראוי להכריע בבקשתו, ללא התקיימות לפחות אחד משלושה מרכיבים אלה: הודאה, פרישה מוסכמת מכהונה (אף ללא הודאה פורמלית) או פסק דין". עוד נאמר כי "עצירת המשפט טרם הכרעה שיפוטית מהווה הפקעה מעשית של התיק הפלילי מידי הרשות השופטת, ובהכרח נלווית לכך פגיעה חריפה בעקרון הפרדת הרשויות, ובסדרי המשטר הדמוקרטי". ישנו חשש גם לפגיעה באמון הציבור במוסד החנינה והשוויון בפני החוק. לדברי המחלקה, "מתן אפשרות לחנינה בעיצומו של הליך משפטי, ללא הסכמת התביעה, עלול להעביר מסר של תמריץ לנאשמים בעלי כוח פוליטי לנהל את משפטם לאורך שנים, עד להבשלה של תנאים פוליטיים שיאפשרו חנינה. הציבור עלול לתפוס את מוסד החנינה לא ככלי משלים שבבסיסו ערכי חסד, חמלה ורחמים, אלא ככלי פוליטי הנועד לעקוף את הרשות השופטת".

איחוי הקרע? ייתכן שהוא יעמיק

המחלקה אומרת כי הרצוג "מוצא עצמו במצב בלתי אפשרי, שבו עליו להכריע, בעיצומו של הליך משפטי מתנהל, בין עמדת הממשלה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. כל הכרעה שיכריע תהא שנויה במחלוקת ציבורית קשה ונוקבת, ובמקום לסמל אחדות - עלולה החלטתו למלא תפקיד של פירוד ופילוג". חוות הדעת מתייחסת גם לכך שהבקשה הוגשה בעיצומו של שלב ההוכחות במשפט נתניהו: "נדמה שלאחר שמיעת מרבית הראיות, הדרך היחידה לסיים התנצחות זו היא בדרך של הסכמה - בין אם ביטול האישומים או חלקם - או הכרעה משפטית חלוטה. כל תוצאה אחרת מותירה את הציבור במצב של חוסר ודאות, במשפט שנמצא בלב המחלוקת הציבורית, ועלול להעמיק את הקרע בעם. "...מתן חנינה בשלב כה מתקדם, בתיק שנשמע מזה מספר שנים בבית המשפט, בו הושקעו משאבים רבים הן במשטרת ישראל בשלב החקירה, והן בפרקליטות, וזאת בעיצומו של ההליך בבית המשפט, עלולה ליצור 'אפקט מצנן' של מאבק בשחיתות שלטונית". נתניהו נימק את בקשתו בין היתר בכך שסיום משפטו יאפשר לאחות את הקרע בעם. המחלקה מגיבה: "באותה מידה, קיים חשש שהפסקת המשפט דווקא תגביר את המתחים בחברה על-רקע תחושות הפגיעה בעקרון השוויון, פגיעה בהפרדת הרשויות, והעדר הכרעה ברורה".

הבדל משמעותי מפרשת קו 300

בסיכום חוות הדעת נאמר: "הבקשה שלפנינו תקדימית וחריגה ביותר. מר נתניהו מבקש מנשיא המדינה להפעיל את הסמכות הנתונה לו בחוק יסוד נשיא המדינה, וזאת על דרך הפסקה וסיום של ההליך המשפטי הפלילי המתנהל נגדו בבית המשפט, ובטרם יגיע להכרעה שיפוטית. יתר על כן, מר נתניהו מבקש כי נשיא המדינה יפעיל את סמכות החנינה, וזאת מבלי להודות במעשה עבירה כלשהו; לשני נתונים מצטברים אלו אין תקדים במשפט הישראלי. "נקודת הייחוס הרלוונטית היחידה לבקשה דנן, מצויה לכאורה בפרשת קו 300 בה ניתנה חנינה לאנשי השב"כ וכן בפסק הדין בבג"ץ ברזילי שעסק בעניין זה. אך צֶבֶר משמעותי של יסודות ורכיבים שעמדו ביסוד החלטת נשיא המדינה להעניק חנינה בפרשת קו 300, והכווינו את שיקול דעת בית המשפט בהחלטתו במסגרת בג"ץ ברזילי - אינם מתקיימים במקרה שלפנינו. העמקה בהשוואה בין שתי הפרשות מעלה כי למעט העובדה ששתי בקשות חנינה אלו הוגשו בטרם הרשעה, השונה ביניהן עולה על הצד השווה. "בקשת מר נתניהו מתבקשת בעיצומו של הליך המתנהל בבית המשפט, להבדיל מהחנינה בפרשת קו 300 שניתנה בשלב שלפני החקירה במשטרה; היא מוגשת ללא הסכמת היועץ המשפטי לממשלה; ללא פרישה (בשונה מפרישת ראש השב"כ בפרשת קו 300); כאשר על פניו קיימת חלופה משפטית בדמות עיכוב הליכים; וכאמור ללא הודאה כלשהי במעשים המיוחסים בכתב האישום. "היעדרה של הודאה מטעם מר נתניהו אינה עניין של מה בכך. כאמור, ניסיונה המצטבר של מחלקת חנינות בטיפול בבקשות חנינה שהובאו לפתחה לאורך עשרות שנות פעילותה, מלמד כי הודאה וחנינה כרוכות זו בזו. "...גם לו נניח שסמכות החנינה חלה במקרה מסוג זה, הרי שהפעלת סמכות החנינה בעניינו של מר נתניהו עלולה לגרום לפגיעה בעקרון שוויון הכל, פני דל ופני גדול, בפני החוק. הדברים נכונים ביתר שאת, לנוכח העובדה כי בפרשת קו 300 ניתנה חנינה לכל המעורבים ואף לא אחד מהם עמד לדין, באופן שעקרון השוויון לא נפגם. לעומת זאת, בעניינו של מר נתניהו, משפטם של הנאשמים האחרים צפוי להימשך.

פגיעה משמעותית בעקרון השוויון

"לנוכח מעמדו הרם של מר נתניהו, פגיעה כה משמעותית בעקרון השוויון ובעקרון הפרדת הרשויות, העדר הכרעה ברורה בשאלת האשם מצד אחד, ובטענות המועלות בבקשה על אודות התנהלות חריגה ופסולה של גורמי החקירה והתביעה מן העבר השני - עלולה לגרום לפגיעה קשה באמון הציבור במוסד החנינה והנשיאות כאחד, ואף להעמיק את הקרעים והקיטוב בין חלקי החברה השונים במדינה. "נזכיר אף כי הבקשה מושתתת על טענות בדבר אינטרסים ציבוריים רחבים, לבר-משפטיים שחלקם אינם ניתנים למדידה. כמו-כן, מרבית הטענות אודות ההשלכות החיוביות שיש בהענקת חנינה הינן בגדר הערכה בלבד, שאמיתותה יכולה להתברר רק בדיעבד. אין בידי מחלקת חנינות כלים מקצועיים, מדידים ואמפיריים על-מנת לאמוד את האתגרים המדיניים והביטחוניים של מדינת ישראל כפי שמוצגים בבקשה, להעניק להם את המשקל המתאים להם ולאזנם אל מול אינטרסים ציבוריים אחרים. כך גם, אין בידי מחלקת חנינות כלים מקצועיים להעריך באופן אמפירי את השלכות הענקת חנינה למר נתניהו על המצב החברתי בישראל. "הבקשה אף איננה פורשת, כנטען בנימוקיה, את מלוא המידע הקשור באתגרים המדיניים והביטחוניים, כך שבפני מחלקת חנינות חסרה התמונה המלאה והכוללת. מידע זה, כנטען בבקשה, מצוי בפני נשיא המדינה".