היתרון הגדול של הגישה הזו הוא כלכלי ומבצעי גם יחד. לפי רויטרס, רחפני יירוט אוקראיניים רבים עולים אלפים בודדים של דולרים או פחות, בשעה שכלי הטיס התוקפים מסוג שאהד מוערכים בעשרות אלפי דולרים, וטילי יירוט מערביים עלולים להגיע לעלות של מיליוני דולרים ליחידה. המשמעות היא שאוקראינה מנסה לבנות תשובה שמתאימה למלחמת התשה: פחות יירוט יקר של כל מטרה, יותר נפח תגובה במחיר נמוך.
גם בעולם הערבי עוקבים. רויטרס דיווחה כי ארה"ב וקטר דנות עם קייב באפשרות להסתייע בידע ובמערכות אוקראיניות ליירוט רחפני שאהד, וכי משלחת אוקראינית ביקרה גם בדוחה וגם באבו דאבי. עם זאת, בינתיים מדובר במגעים ראשוניים ובבחינת יכולות, לא בהחלטה פומבית על אימוץ מלא של מודל הייצור האוקראיני.
לצד ההבטחה, צריך גם להיזהר מהגזמה. אפילו באוקראינה מודים שלא כל רחפן מופל, וחלק מן הקושי קשור לתיאום, להכשרה ולשילוב במערך ההגנה הכולל. לכן, נכון יותר לראות בהדפסה התלת־ממדית לא "פתרון קסם", אלא מרכיב מרכזי בשינוי רחב יותר: מעבר מהיגיון של מערכות מעטות ויקרות להיגיון של ייצור מהיר, מקומי ורב־כמות.