היעד: לא בהכרח החלפת שלטון הנקודה הזאת חשובה משום שהיא משרטטת תרחיש אפשרי ליום שאחרי: ישראל עשויה לרשום הישגים כבדים, להרחיק את האיום המיידי, לפגוע בהנהגה, בתשתיות וביכולות, אך להותיר בטהרן שלטון קיים, מוחלש ופגוע, שינסה בעתיד לשקם את כוחו. נתניהו לא ניסח זאת כך במפורש, אך תשובותיו הותירו מעט מקום לספק: נפילת המשטר היא יעד רצוי מבחינתו, לא תנאי סף מוצהר להכרזת הצלחה. בהקשר הזה הוא גם השתמש בלשון תקיפה מאוד כלפי ההנהגה האירנית. נתניהו אמר כי "חיסלנו את הרודן הישן", וביחס למושתבא חמינאי אמר כי "הרודן החדש, הבובה של משמרות המהפכה, אינו יכול להראות את פניו בציבור". הוא הוסיף כי לא היה מוציא "פוליסת ביטוח חיים" למושתבא חמינאי או לנעים קאסם, ורמז כי צפויות "עוד הרבה הפתעות". לצד זאת שמר על ערפל מבצעי וסירב לפרט מהלכים עתידיים. נתניהו טען עוד כי ישראל פגעה גם בבכירים אירנים נוספים "עכשיו", וכן במדען גרעין בכיר נוסף. עם זאת, הוא נמנע מלפרט היכן, מתי ובאיזו מסגרת בוצעו אותן פעולות, והעדיף להותיר את האמירות ברמת הרמז. טראמפ, טיסות החילוץ והציר עם ארה"ב חלק ניכר מן המסיבה הוקדש גם להצגת התיאום ההדוק עם נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. נתניהו אמר כי השניים משוחחים "כמעט כל יום" ו"מדברים חופשי על הבר". לדבריו, טראמפ אף אמר לו שהיחסים ביניהם "חזקים פי מאה" מכל מערכת יחסים קודמת בין נשיא אמריקני לראש ממשלה בישראל. נתניהו חזר גם על הציטוט שיוחס לטראמפ בנוגע לטיסות החילוץ: "רק בישראל טיסות החילוץ הן הפוכות. בכל העולם רוצים לברוח ממוקדי הלחימה, ורק אצלכם כולם רוצים לחזור". נתניהו הציג את הדברים כהוכחה לחוסן הלאומי ול"אמונה בנצח ישראל". במישור המדיני הרחב יותר, הוא טען כי אנשיו "רוקמים בריתות נוספות" עם מדינות באזור, בריתות שלדבריו "עד לפני כמה שבועות היו נראות דמיוניות". כאן הוא לא מסר פרטים, אך ביקש לשדר כי למערכה יש גם פירות מדיניים מעבר לזירה הצבאית. לבנון: איום מפורש לממשלה בביירות גם הזירה הצפונית נכחה היטב במסיבת העיתונאים. נתניהו אמר שלבו עם תושבי הצפון והבטיח כי ישראל לא תפקיר אותם. לדבריו, במערכה הקודמת הוסר איום כבד בהרבה, שכלל תרחישים של "חורבן המגדלים בתל אביב", פגיעה קשה בגוש-דן ועשרות אלפי הרוגים. הוא הודה, עם זאת, שנותרה בידי חיזבאללה "אש שיורית", והבהיר כי גם בה תטפל ישראל. בהמשך החריף את הטון כלפי ממשלת לבנון ואמר כי הזהיר אותה בימים האחרונים שהיא "משחקת באש". לדבריו, אם ביירות לא תפעל לפרק את חיזבאללה מנשקו, ישראל תעשה זאת בדרכיה שלה. הוא לא שלל צעדים קרקעיים או צעדים אחרים, אך נמנע מלפרט. המערכה זלגה גם לפוליטיקה הפנימית לצד ענייני המלחמה, נתניהו ניצל את הבמה גם לעיסוק נרחב בזירה הפנימית. הוא שב וטען כי משפטו הוא "רדיפה פוליטית" ו"קרקס אבסורדי", ואמר כי יש להפסיקו. הוא הוסיף כי הנשיא יצחק הרצוג "חופשי לקבל את החלטתו" ואינו צריך להיות נתון ללחצים, אך לדבריו עליו "לעשות את הדבר הנכון". כשנשאל על דבריו של טראמפ נגד הרצוג, נתניהו נמנע מלבקר את הנשיא האמריקני ואמר כי "נשיאים בארה"ב זכאים לומר את אשר על ליבם". הוא הוסיף כי טראמפ סבור שמתקיים נגדו "ציד אדם", ושהוא עצמו לא ביקש מטראמפ לעסוק בנושא החנינה. גם בסוגיית האפשרות שבג"ץ יורה על פיטורי השר איתמר בן-גביר, נתניהו הגיב בחריפות ואמר כי מהלך כזה יהיה "אובדן עשתונות מוחלט". לדבריו, אין זה הזמן ל"התנגשות רשויות" בשעה שישראל מנהלת מערכה קיומית בכמה זירות. חוק הגיוס והבחירות ראש הממשלה נשאל גם על עצירת קידום חוק הגיוס, והשיב כי הממשלה לא ויתרה עליו אלא רק שמה אותו בצד באופן זמני עד להעברת התקציב. לדבריו, בשלב הזה כל המערכת נדרשת להתרכז בביטחון ובתקציב הביטחון, ורק לאחר מכן תחזור הקואליציה לחקיקה. הוא אף שיבח את הסיעות החרדיות ואמר כי נהגו באחריות. בה בעת, נתניהו הבהיר כי הוא רוצה שהממשלה תשלים את ימיה וכי הוא שואף לבחירות "במועד הקבוע", בספטמבר או באוקטובר. בכך ניסה לשדר יציבות פוליטית, אף שבפועל המסיבה המחישה עד כמה נושאי המלחמה והפוליטיקה הפנימית כרוכים זה בזה. בין ההישגים לשאלת היום שאחרי מסיבת העיתונאים נפתחה בלשון ניצחון, בהכרזות על "ימים היסטוריים", על "ישראל חזקה מאי פעם" ועל שינוי פני המזרח התיכון. אולם בחלקה השני התקבל גם מסר מפוכח יותר, או לפחות כזה שמחדד את גבולות הכוח: ישראל יכולה לפגוע, להחליש, לשבש, לחסל, להרתיע ולנסות לעזור, אבל אינה יכולה להבטיח לבדה שהציבור האירני יפיל את המשטר. זו אולי התובנה המשמעותית ביותר שעלתה הערב. במשך ימים ארוכים ריחפה בחלל הציבורי האפשרות שהמערכה תסתיים בקריסת השלטון בטהרן. נתניהו לא סגר את הדלת בפני האפשרות הזאת, ואף שב והביע תקווה שכך יקרה. אבל לראשונה הוא גם אמר בגלוי שלא ניתן להבטיח זאת. בכך הוא הכין את הקרקע גם לאפשרות אחרת: מערכה מוצלחת מבחינת ישראל, שתשיג חלק ניכר ממטרותיה, אך תותיר את שאלת המשטר באירן פתוחה.