שופטת בית המשפט העליון, גילה כנפי-שטייניץ, דחתה היום (יום ב', 16.03.26) במסגרת עמ"ת 19081-03-26 ועמ"ת 24450-03-26 את עררי המדינה על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע לשחרר לחלופות מעצר ולפיקוח אלקטרוני 15 נאשמים בפרשת הברחת סחורות שיטתית מישראל לרצועת עזה. הפרשה עוסקת בהברחת סיגריות, טלפונים ניידים וציוד נוסף בין חודש אוגוסט לדצמבר 2025, בתקופת לחימה פעילה ברצועה.

• מסמך: החלטת בית המשפט

בית המשפט קבע כי למרות חומרת המעשים, המעוררים סלידה נוכח ניצול המלחמה לגריפת רווח אישי, קיימת מורכבות משפטית ניכרת בייחוס עבירות ביטחון, לרבות סיוע לאויב במלחמה ואיסור פעולה ברכוש למטרות טרור. השופטת הבהירה כי בניגוד לעמדת הפרקליטות, לא הוכח קשר ישיר בין המשיבים לארגון חמאס או העברת סחורות בפועל לידי פעילי טרור, דבר המקשה על ביסוס התשתית הראייתית הנדרשת בשלב זה. מחלוקת על הגדרת "סיוע לאויב" המדינה טענה בערר כי יש לפרש את עבירת הסיוע לאויב באופן דינמי המותאם למציאות שאחרי 7 באוקטובר. לגישתה, הברחת סחורות בהיקף כזה מחזקת את שרידות חמאס ומהווה "ידו הארוכה של האויב". השופטת כנפי-שטייניץ ציינה כי הקונסטרוקציה המשפטית שמציעה המדינה צועדת כברת דרך מעבר לגבולות הפסיקה הקיימת, וכי שאלות נורמטיביות אלו צריכות להתברר בהליך העיקרי ולא בשלב המעצר. במרכז הדיון עמדה השאלה האם הברחת סחורות אזרחיות "תמימות" כגון סיגריות ומצברים יכולה לגבש את יסודות עבירת הבגידה החמורה ביותר בספר החוקים. בעוד המדינה טוענת כי במציאות הנוכחית כל סחורה מחזקת את שרידות חמאס, בית המשפט קבע כי הפסיקה הנוהגת שמרה את סעיף 99 לחוק העונשין למקרים קיצוניים של חבירה ישירה לאויב או סיוע לפעולות חבלה מובהקות. המלכוד המשפטי בחוק המאבק בטרור אשר לעבירה של איסור פעולה ברכוש למטרות טרור לפי סעיף 31(א) לחוק המאבק בטרור - עבירה זו מעלה מורכבות דומה לזו של עבירת הסיוע לאויב. השופטת ציינה כי אף שאינה מהווה את מרכז הכובד של האישומים הביטחוניים המיוחסים למשיבים, הנטוע בעיקרו בעבירת הסיוע לאויב במלחמה, קיים דמיון משפטי בין השתיים. עבירה זו חמורה פחות, אך הרשת שהיא פורשת רחבה יותר ונועדה ללכוד פעולות כלכליות המהוות 'צינור חמצן' לארגוני טרור. הקושי טמון בכך שלא נטען כי המשיבים עמדו בקשר ישיר עם פעילי חמאס או שידעו בוודאות כי הרכוש מיועד לשימוש הארגון למטרות טרור ספציפיות. סיכומו של הדיון בעבירות הביטחון המיוחסות למשיבים מעלה תמונה מורכבת; בחינת התשתית העובדתית והראייתית באספקלריה של הפסיקה הנוהגת מעלה קושי לקבוע בשלב זה כי קיימות ראיות בעוצמה הנדרשת להוכחה לכאורית של יסודות העבירות. קונסטרוקציה משפטית חדשה ודינמית הקונסטרוקציה המשפטית שמציעה העוררת צועדת כברת דרך משמעותית מעבר לגבולותיה המוכרים של עבירת סיוע לאויב במלחמה כפי שפורשה ויושמה בפסיקה. אמנם, נוכח תחולתה של הלכת הצפיות ובשים לב למציאות הביטחונית החדשה, לא ניתן לשלול כי יעלה בידי המדינה במעלה הדרך לשכנע את בית המשפט כי יש לערוך בחינה מחודשת והתאמה של פרשנות החקיקה אל מול האיומים המשתנים. ואולם, השאלות הנורמטיביות והתקדימיות שהועלו ראוי להן להתברר ולהתלבן במסגרת התיק העיקרי. בשלב הנוכחי, הוא שלב הדיון במעצרם של המשיבים, לא ניתן להתעלם מגבולות העבירה כפי שהותוו בפסיקה הקיימת ומהמשוכות המשפטיות הניצבות לפני העוררת. די באמור כדי לפתוח פתח לבחינת אפשרות שחרורם של המשיבים לחלופת מעצר, כפי שאכן עשה בית המשפט המחוזי.

• היקף ההברחות: הנאשמים הבריחו סחורות בהיקפים של מיליוני שקלים תוך ניצול תורפות במעברים והצגת מצגים כוזבים.

• זהות הנאשמים: בין המעורבים חיילי מילואים בשירות פעיל ואזרחים שטוו את רשת ההברחות בעבור בצע כסף.

• היבט משפטי: בית המשפט העליון נמנע מהרחבת הגדרת "עבירת בגידה" בגין מעשים שמניעם המרכזי הוא כלכלי גרידא.

• החלטה אופרטיבית: כל המשיבים יישארו בחלופות המעצר שקבע המחוזי, תוך עיכוב יציאה מהארץ ופיקוח הדוק.

החלטת העליון מסמנת את הקו המפריד בין מעשים מעוררי שאט נפש מבחינה מוסרית לבין היכולת המשפטית לקטלג אותם כבגידה בביטחון המדינה. השורה התחתונה של הדיווח מלמדת כי המאבק המשפטי על הגדרת "צינור החמצן" של הטרור רק החל, והוא צפוי להפוך לאחת הסוגיות המרכזיות בניהול התיק העיקרי נגד חוליות ההברחה.