פרטים על מאמצי החקירה של גורמי הביטחון בנוגע להדלפת מסמך "חומת יריחו", התוכנית המבצעית של חמאס שנחשפה בפרסומיו של העיתונאי
רונן ברגמן, הותרו לפרסום במסגרת פסק דין של בג"ץ (בג"ץ 58411-05-25) שניתן ביום ב' (16.03.26).
העתירה הוגשה על-ידי פורום "בחרנו בחיים! - משפחות שכולות ונפגעי פעולות איבה", יחד עם הרצל חג'אג' ובועז קוקיא, בדרישה להורות על חקירת הדלפת ידיעות סודיות העוסקות בנושאים ביטחוניים רגישים. המשיבים שנדרשו להשיב לטענות היו היועצת המשפטית לממשלה, פרקליטות המדינה, משטרת ישראל, הרמטכ"ל ושר הביטחון. בעתירה הוצג ברגמן כמי שפועל תוך עקיפת הצנזורה בישראל באמצעות פרסומיו בעיתון ניו-יורק טיימס, וזאת נוסף לעבודתו בעיתון
ידיעות אחרונות.
מהודעת המדינה עולה כי מבין ארבעת הפרסומים שהופיעו בעתירת המשפחות השכולות, רק הפרסום בעניין זה נמצא ככזה הכולל "סוד" המצדיק חקירה פלילית או ביטחונית מעמיקה. החקירה הביטחונית, שנפתחה עוד בטרם הוגשה תלונת העותרים, כללה מגוון רחב של פעולות טכניות וחקירתיות, אך הסתיימה ללא תוצאות מעשיות נגד המדליפים. למרות המאמצים המודיעיניים והטכנולוגיים, המדינה מאשרת כי המסקנה הסופית הייתה שלא ניתן לאתר בתוך צה"ל את הגורמים שמסרו את המידע ללא היתר.
על-פי עמדת המדינה שהוצגה בפני השופטים: המשנה לנשיא
נעם סולברג,
דפנה ברק-ארז ו
יעל וילנר, הקושי המרכזי באיתור המדליף נבע מהעובדה שמסמך המודיעין הרגיש לא היה מוגבל לקבוצה מצומצמת בלבד. החקירה העלתה כי המידע "היה חשוף לעיני רבים", עובדה שהפכה את היכולת לבודד את מקור ההדלפה הבלתי חוקית לכמעט בלתי אפשרית במישור הראייתי והמשפטי.
הבחנה בין סוד למידע גלוי
במסגרת הבדיקה שערכו גורמי המקצוע האמונים על ביטחון המידע, בוצעה הפרדה בין פרשת "חומת יריחו" לבין יתר הפרסומים של ברגמן שעסקו במבצע הביפרים (17.09.24), בתקיפה באירן ומערך התקיפה נגד חיזבאללה. לגבי שלושת האירועים האחרונים, אישרו גורמי הביטחון כי אין בהם משום "סוד" ביטחוני המצדיק פתיחה בהליכים פליליים. בשל קביעה זו, הוחלט כי "לא עלה צורך בהעמקת חקר" לגביהם, והבדיקה התמקדה אך ורק בפרשת הדלפת תוכנית החמאס.
בג"ץ ציין כי בשונה מהחששות הכבדים שהעלו העותרים בדבר רפיון ידיים, גורמי המשיבים הציגו בחלקו החסוי של הדיון מאמצים שננקטו לטיפול במקרים שבהם ידיעות ביטחוניות הגיעו לידי מי שאינו מוסמך לכך. עם זאת, התוצאה הסופית בפרשת "חומת יריחו" מלמדת על כשל מערכתי ביכולת למדר מידע רגיש וביכולת האכיפה לאחר מעשה, כאשר המידע מופץ בקרב מספר רב של גורמים ביחידות השונות.
ביקורת על שיהוי המדינה
השופט סולברג מתח ביקורת חריפה על כך שהמדינה נמנעה ממתן מענה לעותרים במשך חודשים ארוכים לאחר הגשת תלונתם במשטרה (24.02.25), דבר שאילץ אותם לפנות לערכאות. הוא קבע כי התנהלות המדינה, שכללה הגשת תגובות חסרות ובקשות דחייה ברגע האחרון, אינה מקובלת וכי על המשיבים להפיק לקחים מהליך זה. בתוך כך, קצב בית המשפט למדינה לוח זמנים של 90 יום למתן החלטה בערר שהמשפחות השכולות מתכוונות להגיש נגד גניזת התיק.