נשיא ארה"ב
דונלד טראמפ דחה זה עתה את הפסגה החשובה ביותר על פני כדור-הארץ בגלל מצר שהוא אינו יכול לפתוח.
הנשיא ביקש דחייה של "חודש בערך" של הפסגה המתוכננת שלו עם שי ג'ינפינג בבייג'ינג בין ה-31 במרץ ל-2 באפריל. הסיבה, כפי שנאמרה במפורש ל"פייננשל טיימס": הוא צריך להישאר בוושינגטון כדי לפקח על המלחמה באירן וללחוץ על סין לסייע בפתיחה מחדש של מצר הורמוז. הבית הלבן הבהיר כי הפסגה "אינה בסכנה אך עלולה להתעכב". ההבחנה בין "לא מבוטלת" לבין "נדחתה ללא הגבלת זמן עד למלחמה ללא תאריך יציאה" היא המרחב הדיפלומטי שבו נמצאים כעת יחסי ארה"ב-סין כולם.
העיכוב אינו לוגיסטי. הוא מנוף לחץ. טראמפ נקב בשמה של סין בקריאתו לקואליציה רב-לאומית. בייג'ינג לא הגיבה בפומבי. במקום זאת, סין מנהלת בשקט משא-ומתן על הסדר מעבר בטוח משלה עם אירן, תוך הבטחת מעבר למכליות המניפות דגל סיני באמצעות סליקה ביואן ומערכת ה-CIPS, בעוד הנשיא האמריקני שהזמין את סין לעזור בשיטור המצר צופה בכלי שיט סיניים עוברים בו תחת ליווי אירני.
הקואליציה שאמורה הייתה לפתוח מחדש את הורמוז אינה קיימת. טראמפ פנה לכ-9 בעלות ברית. גרמניה השיבה: "אין אמצעים צבאיים". יפן ציינה "משוכות גבוהות ביותר". אוסטרליה: "לא נשלח ספינה".
קוריאה הדרומית "בוחנת בקפידה". איטליה, ספרד והולנד הציעו פריגטות לקפריסין. בריטניה היא בעלת הברית המשמעותית היחידה עם יכולת ורצון כאחד. התגובה המשולבת היא קומץ כלי שיט של ליווי מול מצר הממוקש על-ידי משטר שאומר שהמלחמה תימשך "ככל שיידרש".
בעוד הקואליציה נכשלת, אירן בונה קואליציה משלה. טהרן הציעה מעבר בטוח לסין, הודו, פקיסטן, טורקיה, סעודיה, עומאן, איחוד האמירויות, קטר, כווית ועירק. המעבר מותנה ועסקתי: ויתורים בתמורה למעבר. הודו נמצאת בשיחות בילטרליות פעילות עם טהרן לשחרור שלוש מכליות שנתפסו בפברואר בתוספת תרופות וציוד בתמורה לגישה לכלי שיט הודיים. הדיפלומטיה שעובדת אינה מולטילטרלית. היא בילטרלית, עסקתית, ומתנהלת בין אירן למדינות שלא הפציצו אותה.
רשימת המעבר הבטוח היא המסמך הכי פחות מדווח של המלחמה. עשר מדינות קיבלו מעבר מותנה. ארצות הברית אינה ברשימה. המדינה השולטת בצי הגדול בעולם אינה יכולה לעבור במצר שהמלחמה של בת בריתה סגרה, משום שהמשטר שהיא מפציצה מחליט מי יעבור ומי לא. אירן הפכה את הורמוז מנקודת חנק לשער אגרה, והאגרה נקובה ביישור קו פוליטי ולא בדולרים.
דחיית הפסגה עם שי על-ידי טראמפ מחריפה את המחיר האסטרטגי. הפסגה נועדה לאתחל את יחסי הסחר בין ארה"ב לסין, לטפל בפיקוח על ייצוא מוליכים למחצה ולנהל את המתיחות בטוואן. העיכוב פירושו שאף אחת מהשיחות הללו אינה מתקיימת בזמן ש-26 מטוסים סיניים חגים סביב טוואן, סוללות THAAD עוזבות את קוריאה הדרומית לכיוון המפרץ, ונפט שנסלק ביואן זורם דרך הורמוז במכליות סיניות שספינות מלחמה אמריקניות אינן יכולות לעצור מבלי להסלים מול אירן וסין בו-זמנית.
המלחמה באירן עצרה את האתחול של יחסי ארה"ב-סין, פיצלה את הקריאה לקואליציה, העצימה את הדיפלומטיה האירנית הבילטרלית ויצרה שער אגרה בהורמוז המתגמל אי-הזדהות ומעניש את "קואליציית המעוניינים".
המצר שדרכו עוברים 20% מהנפט בעולם נשלט כעת לא על-ידי המשפט הבינלאומי או עליונות ימית, אלא על-ידי רשימה של עשר מדינות שאירן החליטה כי הן רשאיות לעבור. האחת-עשרה, זו עם נושאות המטוסים, חייבת להמתין בחוץ.