בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בשבתו כבית משפט לנוער, קבע (יום ב', 16.03.26) במסגרת הליך תפ"ח 60181-01-19 כי הנאשם, שהיה קטין בעת ביצוע העבירה וזהותו אסורה בפרסום, ביצע עבירת הריגה בנסיבות מעשה טרור. מדובר באירוע שהתרחש בסוף שנת 2018, במהלכו יודתה אבן במשקל של כשני קילוגרמים לעבר רכב פלשתיני שנסע באזור היישוב רחלים. כתוצאה מפגיעת האבן נהרגה המנוחה, עאישה ראבי, בנוכחות בעלה ובתה הקטינה. החלטת בית המשפט התקבלה ברוב דעות של השופטת מיכל ברק נבו והשופט מיכאל תמיר, אל מול דעתה החולקת של אב"ד השופטת (בדימוס) ליאורה ברודי. מעבר לעבירת ההריגה, נקבע כי הנאשם ביצע עבירות של יידוי אבן לעבר כלי תחבורה בנסיבות מחמירות וחבלה במזיד ברכב, כולן תחת הגדרת מעשה טרור לפי חוק המאבק בטרור. השופטים הדגישו כי המעשה בוצע ממניע לאומני מובהק. מצבור הראיות הנסיבתיות קביעת שופטי הרוב נשענה על שרשרת של ראיות נסיבתיות שסיבכו את הנאשם באופן מהותי. הראיה המרכזית הייתה הימצאות דגימת דנ"א של הנאשם על האבן שגרמה למות המנוחה. השופטים קבעו כי התרחיש שהציגה ההגנה, לפיו מדובר בהעברת דנ"א אקראית ותמימה שהתרחשה לפני האירוע, אינו סביר בנסיבות העניין ואינו נתמך בחומרי הראיות שהוצגו בפניהם. בנוסף לממצא הפורנזי, בית המשפט מצא כי האליבי שמסר הנאשם הופרך לחלוטין. השופטים ציינו את שקריו של הנאשם לאורך החקירה, את התנהלותו המניפולטיבית ואת הסתירות המהותיות שהתגלו בגרסאותיו המאוחרות. נקבע כי ההגנה כשלה בנסיון לספק הסבר סביר ומהימן למכלול הראיות המפלילות, וכי הצטברות הנסיבות אינה מותירה מקום לספק סביר באשמתו. עמדת המיעוט והמשך ההליך מנגד, השופטת ליאורה ברודי סברה בדעת מיעוט כי יש לזכות את הנאשם מחמת הספק. לשיטתה, ההסבר של ההגנה לגבי מגע מוקדם באבן אינו בלתי הגיוני באופן מוחלט. עם זאת, גם השופטת ברודי הדגישה בחוות דעתה כי החשד נגד הנאשם נותר עוצמתי ומשמעותי, וציינה במפורש כי אין בזיכוי המוצע על ידה כדי "לטהר" את הנאשם מהחשדות הכבדים המיוחסים לו. מאחר שהנאשם היה קטין בעת ביצוע המעשים, בית המשפט קבע בשלב זה כי הוא "ביצע את המעשים" ולא הרשיע אותו באופן פורמלי, בהתאם לפרוצדורה בחוק הנוער. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר של שירות המבחן לנוער טרם שלב הטיעונים לעונש. הליך זה יבחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם לקראת מתן גזר הדין הסופי בפרשה.