המדינה תישא בעלות מימון כסאות גלגלים ממונעים לבני נוער גם כאשר אינם מסוגלים להפעילם בעצמם: ועדת הבריאות של הכנסת אישרה (17.3.26) לקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, שמרחיב את הזכאות לבני 15 עד 18 - במהלך שמוגדר בעל השלכות חברתיות רחבות, אך גם מעלה שאלות תקציביות ובטיחותיות. מהות התיקון התיקון קובע כי בני נוער בבני 15-18 יהיו זכאים לכיסא גלגלים ממונע הניתן להנעה בידי מלווה, גם אם אין להם יכולת קוגניטיבית, קואורדינטיבית או רפואית להפעילו באופן עצמאי. בכך מבוטלת בפועל מגבלה שהייתה עד כה תנאי לקבלת הזכאות. יו"ר הוועדה, ח"כ יוני משריקי, הסביר: "החוק נועד לאפשר לילדים התלויים לחלוטין בזולת לשם ניידות ותפקוד, במיוחד בגיל ההתבגרות, ולהקל גם על בני המשפחה הנושאים בנטל הטיפול בהם". מציע החוק, ח"כ אבי מעוז, הדגיש כי מדובר בקבוצת גיל "בוגרת דיה", שלדבריו מסוגלת להשתלב במסגרת חינוכית גם עם אמצעי ניידות כזה. כמה זה עולה למדינה לצד ההיבט החברתי, הדיון לווה במחלוקת תקציבית. באוצר העריכו עלות ראשונית של כ־18 מיליון ש"ח וכ־9 מיליון ש"ח בשנה, אך לפי מסמך מרכז המחקר והמידע של הכנסת, האומדן נמוך יותר: כ־16.76 מיליון ש"ח בשלב הראשון וכ־6 מיליון ש"ח בשנה לאחר מכן . לפי הנתונים, בשנת היישום הראשונה ייכללו כ־419 בני נוער בשלושה שנתונים, בעוד שבשנים הבאות הזכאות תצטמצם לשנתון אחד בלבד - ולכן העלות השנתית צפויה לרדת באופן משמעותי . עוד עולה כי החישוב אינו כולל עלויות נלוות כגון כוח אדם לטיפול בבקשות, וכי ההנחה היא שכל הזכאים יממשו את זכאותם. מחלוקת מקצועית גורמים מקצועיים העלו הסתייגויות מהמהלך. במשרד הבריאות התריעו כי הכסאות יישארו בידי הזכאים גם לאחר גיל 18, אך ללא מנגנון תיקונים ותחזוקה, דבר שעלול ליצור סיכון בטיחותי. במקביל, במשרד החינוך הזהירו מפני חוסר היערכות של מוסדות חינוך לשימוש בכסאות ממונעים. נציגת המשרד ציינה כי סביבה חינוכית היא "צפופה ודינמית", וכי הכנסת כלי ממונע עלולה להביא לפגיעות - הן למשתמש והן לסביבה. הבטחת תקצוב יו"ר הקואליציה, ח"כ אופיר כ"ץ, הבהיר כי הממשלה מחויבת לגיוס תקציב ייעודי למהלך, בנוסף לתקציב הקיים. במשרד הבריאות ציינו כי בשלב הראשון המימון יגיע מתקציב המשרד, אך בוועדה הודגש כי מדובר בתקציב חדש שלא ייגרע משירותים אחרים. המהלך צפוי לשפר את איכות חייהם של בני נוער עם מוגבלות, אך הצלחתו תלויה ביכולת המדינה לסגור את פערי התקצוב והבטיחות שעלו כבר בשלב החקיקה.