שש מדינות נוספות באירופה ובסביבתה המדינית מצטרפות למהלך נגד משמרות המהפכה של אירן, ומאמצות את החלטת
האיחוד האירופי לכלול את הארגון ברשימת הטרור. מדובר באיסלנד, מולדובה, בוסניה והרצגובינה, מונטנגרו, צפון מקדוניה וליכטנשטיין. החלטת האיחוד האירופי התקבלה רשמית ב-19 בפברואר 2026, לאחר הסכמה פוליטית מוקדמת בסוף ינואר.
לפי הודעות אירופיות שפורסמו בימים האחרונים, המדינות הללו יישרו קו עם מסגרת העיצומים של האיחוד, צעד שמעניק להכרזה תוקף מחייב במערכות המשפטיות הפנימיות שלהן. בחלק מהדיווחים באירופה צוין כי לצד שש המדינות הללו כבר יישרו קו קודם לכן גם אוקראינה, אלבניה ומדינות אחרות, כך שהמהלך הנוכחי מצטרף למגמה רחבה יותר של החמרה בינלאומית כלפי הזרוע הצבאית-אידיאולוגית של המשטר האירני.
ההכרזה אינה סמלית בלבד. לפי נוסח החלטת מועצת האיחוד האירופי, הכללת גוף ברשימת הטרור גוררת הקפאת כספים, נכסים ומשאבים כלכליים, וכן איסור על העמדת כספים או משאבים לרשותו. כאשר מדינות מאמצות את ההחלטה לתוך הדין הפנימי שלהן, המשמעות האופרטיבית היא הרחבת היכולת להגביל פעילות, למנוע מימון ולצמצם מרחב תנועה ושהייה של גורמים הקשורים לארגון בשטחן.
מבחינת ישראל, מדובר במהלך שמתחבר לקו שמוביל שר החוץ
גדעון סער בחודשים האחרונים, ובמסגרתו הופעל לחץ מדיני על מדינות אירופה ומדינות שותפות להגדיר את משמרות המהפכה כארגון טרור. סער בירך כבר בינואר על החלטת האיחוד, ובהמשך קרא גם לגורמים בינלאומיים נוספים לאמץ צעד דומה.
המשמעות הרחבה יותר היא הידוק טבעת הלחץ סביב אחד ממוקדי הכוח המרכזיים של המשטר בטהרן. משמרות המהפכה אינם עוד רק זרוע ביטחונית פנימית, אלא מנגנון שמזוהה ברחבי העולם עם הפעלת שלוחים, מימון טרור, דיכוי פנימי וחתירה ליציבות אזורית. ככל שעוד מדינות מאמצות את ההכרזה, כך גדל המחיר המדיני, הכלכלי והמשפטי של כל קשר עם הארגון ועם מי שפועל מטעמו.