שינוי עומק: חזרה ל"רוח מורנייה" אחת ההתפתחויות המרכזיות היא שינוי מבני. חיזבאללה נטש במידה רבה את המודל הכבד והמרוכז שאפיין אותו בשנים האחרונות, ועבר למבנה מבוזר יותר. המודל החדש, המכונה "רוח מורנייה", מבוסס על תאים קטנים הפועלים לפי תרחישים כלליים, עם תלות נמוכה יותר בפיקוד מרכזי. המשמעות: פחות חשיפה - יותר שרידות. במקביל, נרשם שינוי גם בתחום התקשורת. בעקבות עומק החדירה המודיעינית, הארגון הפחית שימוש באמצעים טכנולוגיים רגישים, ועבר לשיטות פשוטות יותר: שליחים, מסרים כתובים וערוצים ממודרים. מדובר במהלך שנועד לצמצם פגיעות - גם במחיר האטת קצב קבלת ההחלטות. דרום לבנון: נסיגה חלקית בלבד על-פי ההסכמים, חיזבאללה אמור היה להיעדר מדרום הליטני. בפועל, לפי המקורות, המציאות מורכבת יותר. במקום נוכחות גלויה, הארגון פעל באמצעות תאים קטנים ואנשי שטח שפעלו לשיקום מתקנים, הפעלה מחדש של תשתיות והחזרת פעילות בהיקף נמוך אך עקבי. כך נוצר פער בין ההצהרות הרשמיות על שליטה של המדינה הלבנונית לבין פעילות בשטח - שקטה, הדרגתית ומוסווית. שיקום במגבלות: חימוש והתארגנות אובדן ציר האספקה דרך סוריה היווה מכה משמעותית, אך לפי התחקיר הארגון הצליח לנצל את תקופת המעבר כדי לפנות אמצעי לחימה ממחסנים. בהמשך, התבסס השיקום על שילוב של סיוע אירני וייצור מקומי. לא כל היכולות שוחזרו, אך בתחום הרקטות והכטב"מים נרשמה התאוששות. הביטוי לכך ניכר בלחימה האחרונה: שיגורים בהיקף משמעותי, פעילות מתמשכת ולחץ על העורף הישראלי - כולל על אזורים במרכז הארץ. הפסקת אש על הנייר בלבד למרות ההכרזה על הפסקת אש, התקופה שלאחריה התאפיינה בעימות מתמשך בעצימות משתנה. מאות הרוגים בלבנון בתקיפות ישראליות מאז ההסכם מעידים כי לא מדובר היה ביציבות של ממש. שני הצדדים, כך עולה, ניצלו את התקופה כדי להיערך לסבב הבא - ולא כדי לסיים את העימות.