הממשל באירן פועל בימים האחרונים (מרס 2026) לביסוס תוכנית רשמית ומדיניות חדשה, שמטרתה להפוך את מצר הורמוז מנתיב מים בינלאומי חופשי ל"כביש אגרה" בשליטת טהרן. שר החוץ האירני, עבאס עראקצ'י, הצהיר כי לאחר סיום המלחמה יש לגבש "פרוטוקול חדש" למצר, שיבטיח מעבר בטוח בתנאים ספציפיים בלבד, תוך שהוא עורך השוואה מופרכת בין המצר הטבעי לבין תעלות סואץ ופנמה המלאכותיות.
במסגרת המדיניות המתגבשת, אירן מבקשת להטיל "אגרות ביטחון" ומסים על ספינות המשתמשות בנתיב לסחר, אנרגיה ואספקת מזון. עראקצ'י טען בפרסומיו כי בעוד מצרים ופנמה גובות מאות אלפי דולרים עבור כל מעבר בנתיבים ההנדסיים שהקימו, אירן סיפקה לעולם ביטחון במצר הורמוז "בחינם" במשך עשורים. לדבריו, על המדינות הנהנות מהמעבר לחלוק כעת בעלויות השמירה על היציבות האזורית.
מומחים למשפט בינלאומי מדגישים כי השוואתו של עראקצ'י היא דמגוגיה משפטית מסוכנת. תעלות סואץ ופנמה הן תשתיות מלאכותיות הדורשות תחזוקה מתמדת, בעוד מצר הורמוז הוא נתיב טבעי שבו חל עקרון "מעבר במעבר" (Transit Passage) לפי אמנת UNCLOS, האוסר על גביית אגרות ריבוניות. למרות זאת, מחוקקים באירן, בהם חבר ועדת החוץ והביטחון עלאא א-דין בורוג'רדי, כבר חשפו כי המדינה החלה לגבות בפועל דמי מעבר בגובה של כ-2 מיליון דולר מכלי שיט מסוימים כהפגנת עוצמה.
התוכנית הרשמית של טהרן נועדה למנף את המצור הימי שהטילה עם פרוץ העימות הצבאי (28.02.26) לכדי מציאות קבועה. יועץ למנהיג העליון, מוחמד מוח'בר, הבהיר כי "המשטר החדש" במצר יאפשר לאירן להטיל סנקציות נגדיות על מדינות המערב ולמנוע מעבר של ספינות עוינות, תוך יצירת מנגנון של תיאום מראש ותשלום עבור מדינות "ידידותיות" דוגמת יפן.
המהלך האירני מעורר דאגה עמוקה בשווקי האנרגיה הגלובליים, שכן הוא הופך את אחד מעורקי החיים המרכזיים של הכלכלה העולמית לכלי לסחיטה פוליטית. הפיכת המדיניות הזו לקבועה מאיימת להוביל לעלייה מתמדת במחירי הנפט והביטוח הימי, תוך ערעור יסודות המשפט הימי הבינלאומי.