בית המשפט העליון, בהרכב השופטים
דפנה ברק-ארז,
דוד מינץ ו
יחיאל כשר, קיבל (יום ב', 23.03.26) את ערעורם של בני זוג ידועים בציבור וקבע הלכה עקרונית חדשה. פסק הדין העיקרי, שנכתב על-ידי השופטת דפנה ברק-ארז, קובע כי הסכם רכושי שאושר בבית המשפט לענייני משפחה וכולל תניה מפורשת לפיה יחול גם במקרה של נישואין עתידיים, יהיה תקף כהסכם ממון לפי חוק יחסי ממון ללא צורך בהליך אישור נוסף.
פסק הדין ניתן בעקבות החלטות של הערכאות הקודמות, אשר סברו כי חוק יחסי ממון חל רק על זוגות נשואים או כאלו העומדים להינשא בטווח זמן מיידי, ודרשו מבני הזוג לשוב ולאשר את ההסכם אם יחליטו למסד את הקשר בעתיד.
השופטת דפנה ברק-ארז, אליה הצטרף השופט יחיאל כשר, קבעה כי אין מניעה שבית המשפט יפעל ב"שני כובעים" ויאשר את ההסכם הן לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה והן לפי חוק יחסי ממון. השופטת הדגישה כי דרישה לאישור חוזר עלולה ליצור חוסר ודאות ופתח ל"סחיטה" בין בני זוג בתקופת הביניים. היא ציינה כי תהפוכות החיים, כפי שנלמדו בתקופות של מגפה ומלחמה, מחדדות את הצורך לאפשר לבני זוג להסדיר את ענייניהם מראש ובאופן יציב.
עמדת המיעוט והשלכות המדיניות
בדעת מיעוט, השופט דוד מינץ סבר כי יש לדחות את הערעור. לשיטתו, קיים הבדל מהותי בין משטר "חזקת השיתוף" של ידועים בציבור למשטר "איזון המשאבים" של נשואים, ולכן אין לאשר הסכם ממון "שטרם נולד" כאשר אין צפי ממשי ומיידי לנישואין בפועל. השופט מינץ הזהיר מפני טשטוש התחומים והפרת הכללים המשפטיים הברורים המבחינים בין המעמדות השונים.
עיקרי פסק הדין:
- הלכה עקרונית: אישור הסכם לידועים בציבור הכולל הוראת נישואין מייתר את הצורך באישור נוסף.
- תכלית האישור: מניעת חוסר ודאות, סחיטה וניהול משא-ומתן חוזר בתקופות מתח.
- סמכות מקבילה: בית המשפט רשאי לאשר את ההסכם ב"שני כובעים" במעמד אחד.
- מגבלת זמן: החוק אינו קוצב זמן מינימלי בין אישור ההסכם לבין מועד הנישואין בפועל.
פרטי ההליך:
- ערכאה: בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים.
- שופטים: השופטת דפנה ברק-ארז, השופט דוד מינץ, השופט יחיאל כשר.
- צדדים: פלוני (מבקש) נגד פלונית (משיבה).
- עורכי דין מייצגים: בשם המבקש: עו"ד אימי בכור בוני, עו"ד לירון אייזנטל, עו"ד אלונה סינאי; בשם היועצת המשפטית לממשלה: עו"ד רות גורדין.