מבצע שאגת הארי נמשך - אך המתווה הכלכלי שמלווה אותו עדיין אינו מגובש סופית, והמשק פועל בתוך אי־ודאות מתמשכת שמקשה על קבלת החלטות של עובדים ומעסיקים כאחד. סקירה מקצועית שחיבר מרכז מידע וידע במערך הדיגיטל הלאומי מצביעה על פערים מהותיים בין הצהרות המדינה לבין היישום בפועל, ומזהירה מפגיעה מתמשכת ביכולת התכנון של המשק. אי־ודאות במקום ודאות הפער המרכזי אינו רק בתוכן המתווה אלא גם בתזמון. בעוד שבמערכות קודמות ניתן היה להגדיר מסגרת זמן ברורה ולגבש כללים בהתאם, במצב הנוכחי המבצע מתמשך ללא אופק, וההסדרה הכלכלית מפגרת מאחור. התוצאה היא חוסר ודאות רחב: מעסיקים מתקשים לקבוע מדיניות העסקה, עובדים אינם יודעים האם יהיו זכאים לפיצוי, והמשק כולו פועל תחת תנאים משתנים. החמרה דרמטית בחל"ת אחת הנקודות המרכזיות היא שינוי תנאי הזכאות לחל"ת. מצד אחד ניתנו הקלות - ביטול ימי המתנה וקיצור תקופת האכשרה. מצד שני הוחמר התנאי המרכזי: דרישה ל־14 ימי חל"ת רצופים. מדובר בשינוי משמעותי לעומת מודלים קודמים, שבהם ניתן היה לצבור ימי היעדרות לא רצופים. המשמעות היא פגיעה בגמישות התעסוקתית, בעיקר בקרב הורים. כאשר נדרש רצף ימים, בני זוג אינם יכולים להתחלק בטיפול בילדים - ובפועל, במרבית המקרים, האישה היא זו שיוצאת לחל"ת ואינה עובדת כלל. מי נפגע יותר הנתונים מצביעים על פגיעה רחבה: כ־11% מכוח העבודה נעדרים, בהם מאות אלפי עובדים בחל"ת לצד עשרות אלפי משרתי מילואים. אך הפגיעה אינה אחידה:

• נשים - מהוות רוב היוצאים לחל"ת

• הורים לילדים קטנים - מתקשים לשלב עבודה בהיעדר מסגרות

• עובדים שעתיים - סובלים מירידה בהכנסה ללא זכאות לפיצוי

• משפחות חד־הוריות - מאבדות בפועל את יכולת ההשתכרות

• אוכלוסיות עם אוריינות דיגיטלית נמוכה - מתקשות לממש זכויות

המשותף לכל הקבוצות הוא פער בין הזכאות הפורמלית לבין היכולת לממש אותה בפועל. עסקים בין פגיעה להתאוששות חלקית גם בצד העסקי התמונה מורכבת. חלק ניכר מהעסקים מדווחים על פגיעה חדה בפדיון, בעיקר בשל היעדרות עובדים, סגירת מוסדות חינוך והגבלות ביטחוניות. הפגיעה החריפה ביותר נרשמת בענפי שירותי המזון, הרווחה והבינוי, בעוד שענפי ההייטק והפיננסים מפגינים יציבות יחסית. במקביל, ניכרת מגמה של “הלם צריכה” בתחילת המערכה, במיוחד בענפי תיירות ופנאי, לצד התאוששות בענפים טכנולוגיים - נתון שמחדד את הפער בין ענפים חיוניים לכאלה התלויים בקהל. כשלים מוכרים חוזרים שוב הסקירה מזהה שורה של בעיות שחוזרות על עצמן:

• פרסום מאוחר של מתווים

• סיבוכיות גבוהה המחייבת הסתייעות בגורמים חיצוניים

• עומס על מערכות המידע

• היעדר תיאום בין גופי המדינה

בעבר, חלק גדול מהעסקים נאלץ לשלם חלק מהפיצוי לגורמים מתווכים כדי לממש זכויות - תופעה שעלולה לחזור גם הפעם. פערים מהותיים במתווה בהשוואה למודלים קודמים, מתגלים חסרים משמעותיים:

• היעדר מענק סוציאלי ברור לעצמאיים

• היעדר מסלול פשוט ומהיר לעסקים

• השוואה לשנת בסיס בעייתית

• היעדר מענה לאוכלוסיות שאינן אזרחיות

המשמעות היא שמנגנון הפיצוי עלול שלא לשקף את היקף הפגיעה בפועל. המלצות שלא יושמו גורמי מקצוע ממליצים על מודלים גמישים יותר - עבודה חלקית, מענקי שימור עובדים והתאמות להורים - אך בפועל המתווה נשען בעיקר על חל"ת מלא. הפער בין ההמלצות לבין היישום מדגיש את הבעיה: הכלים הקיימים אינם מותאמים למציאות מורכבת של שוק עבודה בזמן חירום.

• 11% מכוח העבודה נעדרים

• מאות אלפי עובדים בחל"ת

• פגיעה חריפה בענפי תיירות, פנאי ומזון

• נשים - רוב היוצאים לחל"ת

• עסקים קטנים - הנפגעים המרכזיים

הסקירה מציגה תמונה ברורה: ללא פישוט הכללים והאצת ההסדרה, המתווה הכלכלי עלול להפוך מגורם מסייע לגורם שמעמיק את הפגיעה במשק.