תחקיר עומק בינלאומי שפרסמה העיתונאית ענת פלד במערכת הוול סטריט ג'ורנל (WSJ), חושף כי המניע המרכזי לתקיפת צה"ל בנמל בנדר אנזאלי ב-18.03.26 היה השמדת נתיב סחר דו-צדדי באמל"ח אסטרטגי בין אירן לרוסיה.
על-פי ממצאי התחקיר, היעד שנבחר בצפון אירן שימש כצומת לוגיסטי קריטי שבו החליפו המדינות יכולות צבאיות: טהרן סיפקה למוסקבה כטב"מים מסוג שאהד ותחמושת למלחמה באוקראינה, בעוד מוסקבה העבירה לאירן טכנולוגיות צבאיות מתקדמות, נתונים לוויניים וסחורות אסטרטגיות. המבצע הישראלי קטע את "ציר החליפין" שפעל הרחק מעינו הפקוחה של המערב ובמרחב שנחשב עד כה לחסין מפני תקיפה.
הנתונים המודיעיניים שנחשפו בתחקיר מצביעים על היקפי סחר צבאי דו-צדדי חסרי תקדים בים הכספי, הימה הסגורה הגדולה בעולם. במהלך השנה האחרונה הועברו בנתיב זה מטהרן למוסקבה למעלה מ-300 אלף פגזי ארטילריה ומיליון כדורי תחמושת. בתמורה, רוסיה העמיקה את שיתוף הפעולה הביטחוני עם אירן, כולל אספקת מערכות הגנה ושיפור יכולות התקיפה האירניות מול נכסים אמריקניים במפרץ. כדי לעקוף את הסנקציות, הפעילו המדינות מערך מתוחכם של "ספינות רפאים" שכיבו את משדרי הזיהוי האוטומטיים (AIS) לאורך נתיבי השיט, ובכך הסוו את תנועת הנשק והתחמושת בין הנמלים.
התקיפה הישראלית פגעה בלב המערך הלוגיסטי שאפשר את המשך הסחר הצבאי הזה. המטרות שהושמדו כללו מפקדות פיקוד של הצי האירני, מספנות לתיקון כלי שיט וספינות טילים שנועדו לאבטח את שיירות הנשק הדו-צדדיות. מומחים צבאיים מציינים כי מעבר לנזק הפיזי, המבצע הוכיח לישראל ולאירן כי "ברית הנשק" בים הכספי פגיעה, וכי נתיב האספקה המשמש לחימוש רוסיה מהווה יעד לגיטימי ונגיש לפעילות מבצעית.
ההשלכות של המבצע חורגות מהתחום הצבאי ונוגעות ליכולת של אירן לקיים את עסקות החליפין עם רוסיה, הכוללות גם יבוא חיטה וסחורות חיוניות בתמורה לסיוע הביטחוני. נמל בנדר אנזאלי מהווה ציר קריטי להשלמת העסקות הללו, והפגיעה בו מאותתת כי המחיר על המשך חימוש רוסיה יתבטא גם בשיבוש ביטחון המזון והאנרגיה של אירן. במקביל לתקיפה זו, הפגיעה המדווחת בשדה הגז "דרום פארס" מעידה על אסטרטגיה מערכתית שמטרתה לערער את היסודות הכלכליים והצבאיים של המשטר האירני בו-זמנית.