מסמכים דיפלומטיים שנשמרו בארכיון הבריטי ופורסמו כעת באתר ערב העצמאית (Independent Arabia) חושפים תמונה רגישה ומורכבת של המאבק בטרור בראשית שנות ה־90: חשד לתשלום כופר במיליוני דולרים עבור שחרור בני ערובה, חשש אירופי מחזרת ארגון אבו נידאל לפעילות מבצעית, ולחץ גובר על לוב של מועמר קדאפי על-רקע פרשת לוקרבי.
בלב הגילוי עומדת תכתובת דיפלומטית מבריסל, מיום 5 בפברואר 1992, שנשלחה למשרד החוץ הבריטי. מן המסמך עולה כי בבלגיה התעורר באותם ימים פולמוס ציבורי בעקבות דיווחים על כך שממשלת בלגיה אישרה, לכאורה, תשלום כופר בסך 6.6 מיליון דולר עבור שחרור משפחת הוטיקינז, שנחטפה שנים קודם לכן בפרשת היאכטה "סילקו" בים התיכון.
המשפחה הבלגית־צרפתית נחטפה כבר בשנת 1985 בידי אנשי ארגון אבו נידאל והועברה ללוב, שם הוחזקה במשך שנים. הפרשה, שזכתה לכינוי "תקרית סילקו", נחשבה באותם ימים לאחת מפרשות בני הערובה המתוקשרות באירופה.
לפי הטענות שעלו בעיתונות הבלגית, הכסף נועד להיות מוסווה תחת סעיף של "סיוע נוסף לפלשתינים", ובכך להסתיר את מהותו האמיתית. אולם במסמך מצוין כי העסקה לא יצאה אל הפועל, בין היתר לאחר מעצרו וגירושו מבריסל של וליד ח'אלד, דובר ארגון אבו נידאל, שעל-פי הדיווחים היה אמור להשלים את המהלך.
שר החוץ הבלגי דאז, מארק אייסקנס, הכחיש את הדברים בנחרצות. לדבריו, הסכום שהוזכר - 200 מיליון פרנק בלגי - היה חלק מסיוע פיתוח שגרתי לאונר"א ולשטחים הפלשתינים, ולא שימש כלל לתשלום לארגון טרור. במסמך מובא ניסוח חריף במיוחד, שלפיו מי שהפיץ את הטענה הוא "או חסר ידע או חסר תום לב, ואולי שניהם".
הטרור הוקפא - אך לא נעלם
אחד החלקים המשמעותיים במסמכים עוסק בהערכת המודיעין הבריטית ביחס לארגון אבו נידאל בתחילת 1992. על-פי המסמך, הארגון לא ביצע מתקפות מחוץ למזרח התיכון מאז 1988, בעיקר בשל מגבלות שהטילה עליו לוב, ששימשה באותה תקופה מדינת חסות מרכזית.
אלא שההערכה הבריטית מדגישה כי אין לראות בכך התפרקות. להפך: התשתית המבצעית נשמרה, והארגון החזיק, לפי הניסוח במסמך, "יכולת טרור משמעותית" שניתן להפעילה מחדש אם ישתנה האקלים המדיני.
באותה תקופה, כך עולה מן המסמכים, ניסה הארגון למצב את עצמו כחלופה פוליטית ל
יאסר ערפאת ולתנועת פתח. אחת ממטרותיו המרכזיות הייתה החלשת ערפאת, ואולי אף החלפת הנהגתו בתוך המחנה הפלשתיני.
גם לאחר הירידה בהיקף הפעילות מחוץ לאזור, לפי המסמך, המשיך הארגון לבצע חיסולים נגד בכירי אש"ף. בין היתר צוין כי בשנת 1991 נהרגו שניים מעוזריו של ערפאת, וכי ייתכן שגם איש מכוח 17 חוסל בראשית 1992.
אירופה נערכת לאפשרות של גל טרור חדש
מסמך אירופי חסוי נוסף, שהופץ ב־17 בפברואר 1992 בין מדינות הקהילה האירופית, מלמד כי החשש מפני חזרת הארגון לפעילות היה ממשי. לפי המסמך, גרמניה קיבלה התרעה מן השגרירות המצרית בבון שלפיה קיימת אפשרות לפיגועים מצד אנשי אבו נידאל.
באותה נשימה נמסר גם מידע מודיעיני מצרי שלפיו עירק פעלה לאחר מלחמת המפרץ להקמת חוליות טרור נגד כל המדינות שהשתתפו בקואליציה הבין־לאומית שפעלה נגדה.
החומר הופץ באמצעות ערוצי התיאום המדיני־ביטחוני של מדינות אירופה, מה שמלמד כי האיום נתפס באותה עת כבעל משמעות רחבה ליבשת כולה.
המסמכים אף מצביעים על נוכחות של גורמים הקשורים לארגון במדינות שונות באירופה, לרבות במזרח אירופה. לפי ההערכה, רשתות אלה שימשו בעיקר לצרכים מדיניים, תעמולתיים ופיננסיים, אך יכלו לשמש בעת הצורך גם לאיסוף מידע על מטרות אפשריות.
לוב, לוקרבי והלחץ הערבי
מסמך נוסף, שנשלח מן השגרירות הבריטית באבו דאבי במרס 1992, עוסק בשיחה עם שר החוץ של איחוד האמירויות. עיקר הדיון נסב סביב לוב, פרשת לוקרבי והאפשרות להפעלת לחץ נוסף על קדאפי.
מן המסמך עולה כי המדינות הערביות לא גילו נכונות להעניק גיבוי ללוב, וכי גם בזירה הערבית הייתה הכרה בכך שהמשטר הלובי היה מעורב בטרור, במישרין או בעקיפין.
עוד עולה מן התכתובת כי הובע רצון להמשיך ולהפעיל לחץ מדיני על קדאפי, לצד תקווה להימנע מהסלמה שתערער את יציבות האזור.
החשיבות של המסמכים הללו אינה רק בפרטים ההיסטוריים, אלא גם באופן שבו הם משקפים את האקלים המדיני של תחילת שנות ה־90: אירופה דרוכה, המזרח התיכון בטלטלה שלאחר מלחמת המפרץ, וארגוני טרור פלשתינים מנסים לעצב מחדש את מעמדם האזורי.
נקודות מרכזיות:
- טענה לכופר של 6.6 מיליון דולר עבור שחרור משפחה בלגית
- חשד שהכסף הוסווה כ"סיוע לפלשתינים"
- בלגיה הכחישה נחרצות כל תשלום לארגון אבו נידאל
- הערכה מודיעינית: הארגון שמר על יכולת טרור גם ללא פיגועים גלויים
- התרעות באירופה על אפשרות לגל טרור חדש לאחר מלחמת המפרץ