מבוא

עיר הפלאות

הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון בתקופת המנדט, התרשם עמוקות מהתפתחותה של העיר תל אביב, שבתקופת כהונתו בארץ ישראל, במשך כמעט חמש שנים, מינואר 1920 עד יוני 1925, גדלה, התקדמה והפכה, לא מעט בסיוע האישי שלו והודות לקשריו עם מאיר דיזנגוף, ראש העיר המיתולוגי של תל אביב, משכונה עברית קטנה של יפו למועצה עירונית נפרדת (מראשית יוני 1921). שלוש-עשרה שנה מאוחר יותר, בימיו של הנציב העליון החמישי, סר ארתור ווקופ, ב-12 בינואר 1934, כבר הוכרזה תל אביב כעיר, וב-1936 הפכה תל אביב לעיר הגדולה בארץ ישראל, למרכז המסחר והשיווק של התוצרת החקלאית, למרכז המלאכה והתעשיה הקלה ולמרכז השירותים הציבוריים, הכלכליים והתרבותיים של היישוב היהודי כולו. לא לחינם, הרברט סמואל, בנאום הפרידה שלו מתל אביב במחצית 1925 הכריז: "תל אביב היא באמת עיר הפלאות של ארץ ישראל. אפשר להשוותה לערים הנפלאות אשר בספורי 'אלף לילה ולילה' של הערבים, הצצות בין לילות המדבר... אני מתאר לעצמי, מה צורה תהא לתל אביב אחרי חודשים מספר, אם אומנם לא תתפשט במשך הזמן הזה עד חיפה, הרי ודאי תגיע עד הירקון ומעבר לירקון". הגדרתה של תל אביב כ'עיר פלאות' מדבריו המרגשים של הרברט סמואל, היוו בשנת 1928 את הכותרת לספר שערך אהרון ורדי, שבו ליקט דברי סופרים ומדינאים במטרה להביא כבוד לעיר תל אביב לקראת חגיגות העשרים להקמתה ב-1929. מאיר דיזנגוף הגדיר באותו לקט את תל אביב כ'עיר החלומות'. ספר זה, 'תל אביב שלי' גם הוא מעין לקט, אך של סדרת מאמרים ומחקרים, כמה מהם חדשים ואחרים כבר פרסמתי בכתבי עת שונים לאורך השנים, המביאים את סיפור התפתחותה של תל אביב בהיבטים שונים, בעין מחקרית, על פני יותר ממאה שנה. הספר "תל אביב שלי" מביא את סיפור תולדות העיר תל אביב בעין אקדמית, חוקרת ועיתונאית. מעין סיכום חלקי של ארבעים וחמש שנות מחקר. ספר המביא את הסיפור התל אביבי במגוון רחב של מאמרים חדשים וכאלה שהתפרסמו בשנים האחרונות בכתבי עת אקדמיים ופופולריים. כיליד תל אביב וכמי שלעולם לא חדל להתגורר בתחומה, נקשרתי לעיר הזו עוד מילדותי. האירוע התל אביבי הראשון שנחקק בזיכרוני הוא הטיול בעגלת ילדים עם הוריי בתיה (לבית רבני) ויעקב שחורי ז"ל, בכיכר דיזנגוף הראשונה ועשרות התצלומים שנוצרו מאז ממקום זה. מגן הילדים 'גן חנה' ברחוב לכביש בעיר תל אביב, זכורה לי החגיגה הגדולה שבה השתתפתי במלאת חמישים שנה לתל אביב. והנה חלפו למעלה מחמישים שנה וגם את הקריירה העיתונאית שלי אני חב לתל אביב כשאת התפקיד המשמעותי הראשון קיבלתי במערכת עיתון 'הארץ' שבו שימשתי כתב בתל אביב, בתקופה שבה שלמה להט (צ'יצ') היה ראש העיר. בתחילת דרכי, עת ביקרתי בתפקידי כעיתונאי בבניין עיריית תל אביב, נתקלתי בוקר אחד בפקיד עירוני שורף כמה מסמכים במגרש החנייה הסמוך לבית העירייה. כששאלתי לפשר מעשיו, השיב לי ד"ר אריה יודפת, כי הוא מנהל הארכיון העירוני, ובאותו בוקר ביקשו ממנו לפנות כמה חדרים מהארכיון, ומה שלא נכנס נחשב מיותר והוא החליט להשמידו. ביקשתי אז את רשותו לקחת חלק מהחומר שעמד להישרף ועד היום אני מצטער שמכוניתי הייתה קטנה ולא הצלחתי להכניס עוד ועוד. רק בבית גליתי כי מדובר בחומר יקר מפז. מסמכים עירוניים היסטוריים, כתבי עת עירוניים, מכתבים של דיזנגוף ועוד. כך התחלתי את הקריירה כחוקר ההיסטוריה של תל אביב. מכאן הדרך לאוניברסיטת תל אביב הייתה קצרה. התואר השני התמקד כולו בחקר תל אביב ועבדות התזה הפכה בהמשך ב-1990 לספרי הגדול הראשון 'תל אביב חלום שהפך לכרך' ותשע-עשרה שנה לאחר מכן (2009), גם זכה למהדורה חדשה ומעודכנת במסגרת חגיגות 100 שנה לתל אביב. לאחר הפסקה אני משלים בימים אלו את עבודת ה-Phd שלי באוניברסיטת חיפה, שגם היא מתמקדת בתולדות תל אביב. מאז ראשית שנות השמונים של המאה הקודמת ועד עצם ימים אלו, במשך למעלה מארבעים שנה. פרסמתי עשרות רבות של מאמרים בתולדות תל אביב. המאמרים פורסמו בעיתונות, בעיקר בעיתון 'הארץ' שבו המשכתי לכתוב סוגיות שונות מחקר תולדות תל אביב גם בתקופה הארוכה ששימשתי כתב פוליטי של העיתון, אך גם בעיתונים אחרים בעיקר בסופי השבוע ב'מעריב' או ב'ידיעות אחרונות'. כמו-כן פרסמתי שורה ארוכה של מאמרים בנושא תל אביב גם בכתבי עת אקדמיים ואחרים. הסופר, חוקר ארץ ישראל והעיתונאי שלמה שבא ז"ל, פתח לי בראשית שנות השמונים את הדלת ל'עתמול', כתב העת הדו-חודשי לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, שיצא בשיתוף פעולה עם המכון לחקר התפוצות באוניברסיטת תל אביב ומשרד החינוך. מאמרים רבים פרסמתי ב'עתמול', חלקם מופיעים בספר זה, גם לאחר שעבר ב-1999 לידיים הנאמנות של 'יד יצחק בן צבי'. פרסמתי סדרה לא קטנה של מאמרים גם בכתב העת 'ארץ וטבע', בעריכתו של ידין רומן, היוצא לאור על-ידי חברת המגזינים 'ארץ הצבי', וכתב עת 'האומה' בעריכתו של יוסי אחימאיר. מאמרים נוספים פורסמו ברבעון 'האומה - במה למחשבה לאומית, לתיעוד ולספרות', היוצא לאור על-ידי מסדר ז'בוטינסקי בישראל. מאמרים מחקריים נוספים פורסמו על-ידי בעשור האחרון ב'סגולה', הירחון הישראלי להיסטוריה, המתמקד בהיסטוריה של עם ישראל ובהיסטוריה כללית. צוות עורכי העיתון ובראשם שרה ג'ו בן צבי וד"ר עמית עסיס, אפשרו לי להרחיב היריעה במספר מחקרים תל אביביים, כמה מהם הופיעו במהדורה האנגלית של כתב עת זה. המאמרים שהופיעו ב'סגולה', בעידכונים ותיקונים מסוימים, כלולים גם הם בספר זה. מאמרים נוספים שפורסמו ושמופיעים בספר, פורסמו לראשונה גם בכמה כתבי עת אקדמיים שפיטים, בהם כתב העת 'קשר', העוסק בחקר תולדות העיתונות והתקשורת היהודית. כתב עת היוצא לאור מטעם המכון לחקר העיתונות והתקשורת היהודית ע"ש שלום רוזנפלד, באוניברסיטת תל אביב. כתב העת "'מרחבים': קובץ מחקרים בגאוגרפיה של ארץ ישראל והמזרח התיכון שיצא לאור מטעם החוק לגאוגרפיה ומדעי הסביבה באוניברסיטת תל אביב. כתב העת 'ישראלים' לחקר ישראל והציונות, היוצא לאור על-ידי מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות ועוד. ספר זה נולד גם מתוך פניות רבות אליי שנעשו בשנים האחרונות, לתת זרקור נוסף לכל אותם פרסומים שהופיעו בכתבי העת השונים, בלווים עידכונים נוספים. ספר זה רואה אור גם הודות לסיוע ותמיכה מצד ידידים ועמיתים רבים שעודדו אותי. חלקם קראו את כתבי היד, בעיקר אלו שלא פורסמו עד עתה. בהם ידידתי פרופ' אביבה חלמיש, שגם נאותה לכתוב את דברי המבוא לספר, ידידי הוותיק פרופ' גדעון ביגר ופרופ' מעוז עזריהו שגם מוסד הרצל לחקר הציונות באוניברסיטת חיפה, שהוא עומד בראשו סייע לי בחלק ממחקרי הספר. תודה מיוחדת לעו"ד גיורא עיני, מנכ"ל קרן יהושע רבינוביץ לאומנויות תל אביב, על תמיכתו והסיוע בהוצאה לאור של הספר. על כולם תבוא הברכה.