מתוך הפרק הראשון

פרולוג

החדר היה אפלולי למחצה, מזווית העין הבחין מתן במקטרתו של חבר הכנסת דגני מונחת על השולחן המרכזי. הוא מצא את עצמו מקווה שחבר הכנסת לא ישלח את עוזרו או יחזור בכבודו ובעצמו לקחת אותה. ידיו רעדו מעט בחוסר שליטה וברכיו התנגשו זו בזו בעצבנות קלה. הוא אחז בקצה השולחן בתקווה להירגע, מושך את ידיו באחת כשנזכר שהוא אינו מצויד בכפפות. המחשבה על כך העלתה חיוך בלתי רצוני על פניו. הסיטואציה הייתה מאיימת אך גם מבדחת. במיוחד מפני שהוא הבין באותו רגע שהדרך הזו בה הוא התגנב פנימה, ללשכתו של חבר הכנסת דגני, כשמה כן היא. כשקלט זאת, פקדה אותו תחושת פליאה עצמית: כיצד ייתכן שהוא, שתמיד מחזיק את עצמו כאדם ישר והגון, נכנע למציאות המאלצת אותו להיכנס בחשאי ללשכה של חבר כנסת מכובד בישראל, ממש כגנב במחתרת?! המחשבות שדהרו במוחו ריסנו במעט את החשש שהציף אותו, ותחתיו הזדחלה לאיטה ההבנה עד כמה הוא חש חוסר נעימות להיות כאן. לרגע קט עלתה בו טרוניה על מוטי שהוביל אותו למצב הזה, אולם במשנהו הוא הודף את הרגש הזה. הוא צריך עכשיו ריכוז מוחלט. "חוקים שקיבלו ייעוץ משפטי לפני חקיקה". הנה הקלסר השחור הרחב עם המדבקה הלבנה הגדולה, עליה נכתב משפט זה באותיות ברורות. הוא לא ידע שדגני חבר כנסת פעיל כל כך. הוא עבר על הדפים, בוחן אותם בעיון. כאן נמצא הנוסח המקורי של החוק. אם הוא מוצא אותו - נותר לו רק להשוות בינו לבין הסעיפים של החוק שעובר כעת בכנסת בקריאה שלישית. הצל הארוך שנפל בפתח הלשכה, גרם לליבו להלום בפראות. מתן לא חשב פעמיים, הוא התכופף ומיהר להתיישב מתחת לשולחן, מושך יחד איתו באינסטינקט מהיר את הקלסר השחור. הוא הרגיש כיצד זיעה קרה מבצבצת על מצחו, מה שגרם לו לקוות שהאיפור שהפך אותו דומה כשתי טיפות מים לחבר הכנסת סגל לא ייפגם. הצל התברר עד מהרה כשייך לרם תבור, עוזרו של דגני. הוא נכנס לחדר וכנראה נטל דבר מה מהשולחן. מתן התנשם עמוקות וזז קלות, מקווה שהתזוזה הקלה לא נקלטה באוזניו של האיש. רם העומד לצאת מהחדר נעצר בפתח החדר. ממקום מושבו, מתן היה יכול לראות את רם מוציא טלפון סלולרי מכיס מכנסיו: "מיקי, הלשכה הייתה נעולה כשיצאת? לא, לא קרה שום דבר! אני תכף מביא לך את המקטרת למליאה". הזיעה נטפה ממצחו של מתן בנחילים זעירים. הוא עקב בדריכות שקטה אחר רם תבור שניתק את השיחה וחייג שוב, הפעם ארך זמן מה עד שהוא נענה: "יוגב, אתה במשכן הכנסת? בוא הנה ללשכתו של דגני בדחיפות! אני סבור שיש כאן פולש בלתי מזוהה! שבתי לכאן לקחת משהו והלשכה הייתה פתוחה. דגני טוען שהיא הייתה אמורה להיות נעולה. שמעתי גם רעש חשוד. אני לא נכנס, אל תדאג! מחכה לך בחוץ ומשגיח שהפולש לא יצא". שתיקה קלה. "אוקיי, אז תשלח מאבטח אחר, בבקשה!" "תירגע, תירגע!" מתן לחש לעצמו, "דבר ראשון זה למצוא את החוק המקורי. תתרכז במשימה!" הוא הוציא מכיסו עט שבקצהו מחובר פנס לד, תפס אותו בשיניו, ובאור הפנס המאיר בעוצמה קלושה את הסביבה, עבר על פני הדפים בעיון חפוז. פניו חוורו כשהוא נתקל בחוק המבוקש. עיון בסעיפים הוכיח שההשערה שלו מדויקת: יד נעלמת שינתה את הסעיפים החשובים. וכעת החוק עובר בכנסת בפעם השלישית! הוא חייב לצאת מכאן לפני שאיש הביטחון של הכנסת יגיע. בעוד ליבו הולם בעוז הוא נחלץ במהירות מתחת לשולחן, לא לפני שהוציא את דפי החוק מהקלסר. מה שנותר לו זה רק למצוא את הדרך לצאת מכאן, ומהר. מספר חודשים קודם לכן, סימטה שקטה, ירושלים: "מהפכות אמיתיות אינן מתרחשות בקול רעש ובצלצולים. הן באות בשקט, כתנועותיו של דג הכסף. מבליעות צופן של תקווה עבור אנשים הזקוקים להן, נושאות בססגוניות כנפיהן את החשש של אלו המתייראים משינויים". כמה מתאים לסופר הקנדי רינגו סמית' לשלוח את המשפטים המעודדים הללו ברשימת התפוצה שלו דווקא כעת. הרמז היה דק אך בה בעת שקוף. המילים הללו מיועדות עבורו. מילאן חייך לעצמו ונשא עיניים מהורהרות, חושב על המסע שעבר עד שהגיע הנה ועל הדרך הרבה שלפניו. מולו, מבעד לדלת הפתוחה, ניבטו קירות דירת הסטודיו של אלן פרייס. ציורי הפורטרט המרשימים שצייר אלן, נשאו אותו בזיכרונו אל התמונות המעטות בביתם של דוד ג'ון ודודה פילר במיאמי, תמונות שדיווחו בסמליותן על חייהם הקודמים בקובה. התמונות הן אלו שהזרימו לו תקווה בוורידים, כמו אמרו לו: "אינך צריך לברוח ממקום הולדתך כדי להיות משוחרר! אתה יכול להביא את החופש לכל מקום!" ארץ הולדתו האהובה קוראת לו לעשות מהפכה, ובליבו של מילאן בלאץ נבנתה והתבססה השאיפה העזה הזו לשינוי אמיתי. כעת, בעודו מתרווח על כורסא נמוכה בחצרו של אלן פרייס, הוא מרגיש בקצה של מתח נרגש עולה בו. מזכיר לו עד כמה הסבלנות משתלמת. צלצול טלפון: "הגעתי עם רגב ליטמן, להיכנס?" מילאן בלאץ התיישר והוריד את רגליו מהשולחן הנמוך שלפניו: "כן, תום, תכניס אותו! תודה לך". מילאן סקר את הגבר הגבוה שהתקרב לפינת הישיבה בחצר, ומיהר לקום ממקומו ולנער את מושב הכיסא שלפניו עבור האורח החשוב, מעיף מספר עלים יבשים. רגב ליטמן התיישב בחבטה קלה על כיסא הפלסטיק ומילאן עצם לרגע את עיניו, נזכר לרגע בפעם הראשונה בה התוודע אליו פנים מול פנים. היה זה בעת טקס חנוכת הבית של השגרירות, אז הצליח לזהות את הלהיטות ששידר, כבסיס לרצונו להגיע לשליטה מקסימלית על המציאות. היה זה תום אנדרסון הגאון שהציע לו להשתמש בתכונות של רגב ליטמן בסלילת הדרך לאנרכיה עולמית. "בדרך כלל, טיפוסים שכאלה נוטים לרכב על אנרכיה ומצליחים ליצור באמצעותה שלטון דיקטטורי. אנחנו נגייס אותו למטרה שלנו, תוך כדי שנזיז אותו הצידה בעת הנכונה", הסביר לו אז תום אנדרסון, ומילאן בלאץ מצא את עצמו מצטחק חרישית. ואכן, מול רגב ליטמן המאזין לו בקשב רופף בעוד עיניו נעות לכל כיוון בקוצר רוח גובר, התרשם מילאן בפעם האלף מיכולותיו של תום אנדרסון לאפיין אנשים באמצעות תווי הפנים שלהם. מאוחר יותר הגיע לביתו של אלן פרייס גם חבר הכנסת דגני. הפעם קיבל אותו מילאן בלאץ בחדר הפנימי המיועד לפגישות מסווגות. מילאן נזכר באותם רגעים עד כמה התלבט לגביו. האם חבר כנסת ישראלי יסכים לשתף פעולה עם ארגון 'שחרור עולמי'? למה ומדוע? רינגו סמית' הוא זה שעודד אותו לקחת את דגני כשותף. ואכן התברר לו שדגני שייך לזן ייחודי, הוא נלחם באמת ובתמים על זכויות בעלי החיים. מדובר באדם שיעשה הכל למען האמונות שלו. למילאן בלאץ נותר רק לגרום לו להאמין בדבר הנכון לאנושות: צדק, צדק, ושוב צדק. דגני הוא האדם הנכון. הוא סומך עליו בעיניים עצומות. אנשים כמו דגני יכולים להיות מנהיגים טובים ואיכותיים. אלא שהאנרכיה נועדה כמובן לשלול שלטון או מנהיגות כלשהי; אין צורך במנהיגים כלל אלא רק בפקידים טובים ומסורים, כך שדגני הסכים ליטול לידיו את התפקיד הרגיש ביותר בבוא העת. בעודו סוקר את דגני חשב לעצמו מילאן, שאילו חבר הכנסת שלפניו היה יודע את האתגרים שאמורים להפריע לו בתפקידו, הוא ללא ספק היה מנסה להתחמק, אלא שאין לו ברירה: האנרכיה זקוקה לו, האזרחים זקוקים לו, העולם זקוק לו. לאחר שמיקי דגני הלך לדרכו, פתח מילאן בלאץ את התיק שהשאיר חבר הכנסת על השולחן הנמוך. התיק הכיל מידע יקר ערך בדמות דפים עם תמונותיהם ופרטיהם של עובדי הכנסת. הם ידעו את מי הם מחפשים. תום אנדרסון התבקש לפענח את תווי הפנים. הוא עיין בתמונה וחשב רגע ארוך. "האדם הזה נראה לי מתאים למשימה", אמר. בתיק הייתה גם מעטפה סגורה. מילאן פתח אותה בתנועות מהירות, משתדל לשמור על תוכנה בשלמותו. "מוטי מאירי, העוזר של חבר הכנסת צביאלי, מתגורר בשכונת רמת גינות", הקריא בקול, בעודו סוקר את התמונה בעיון. הוא העביר את התמונה לאנדרסון תוך שהוא אומר: "טוב מאוד, תום! איך שזה נראה, עלינו לחלק את המשימות בינינו. אני אנסה להשיג מידע על האיש שבתמונה, ואתה תשיג במקביל את פרטיו של המאבטח". מספר ימים קודם לכן: מילאן סקר את האיש שמולו ואמר: "תקשיב לי, ליטמן! אני צריך אדם עם כישורי משחק, רצוי גם שיהיה עם רקע מתאים לפעילות ביטחונית, כזה שיוכל להכשיר את הקרקע לקראת הפעולה הגדולה, לאיים קצת בכנסת על מי שצריך, אדם שיגרום לאנשים בכנסת לפעול לפי התוכנית שיצרנו להם. הדמות הזאת צריכה להציג את עצמה כאיש ביטחון. דבר זה יעזור לך גם במלחמה נגד חוק האנטנות". הוסיף. פרצופו של רגב ליטמן התכרכם לרגע, הוא סקר את מילאן, כמו רוצה לפענח מאין הלה יודע על חוק האנטנות הטורד את מנוחתו. "חבר הכנסת מיקי דגני אחראי לחוק", אמר לבסוף בקול זהיר, "אם אינני טועה ראיתי אותו באסיפת הארגון, האם לא עדיף שתבקש ממנו בשם הארגון לוותר על החוק הזה? ניסיתי לבוא איתו בדברים, אלא שהוא טוען שהוא מחויב ל'ירוקים בצמרת'. אני מאמין שלך הוא יקשיב". מילאן לא ענה מיד. כעבור מספר רגעים של היסוס הוא השיב: "אני יכול לנסות, ליטמן. אני יכול לדבר איתו, ואולי בהמשך אכן אדבר איתו... אבל אני חושב שכרגע עדיף להיאבק נגד החוק בדרך אחרת. ברגע זה כדאי להשיג אדם מיומן שינהל את המלחמה מתחת לפני השטח". "אני יכול להשיג עבורך לוביסט מצוין". "לא, לוביסט זה לא מתאים לנו. אני צריך עבודה בדרך מתוחכמת". "אם כך, מדוע שלא תדבר עם דגני ישירות?" רצה ליטמן להבין. מילאן שתק לרגע ארוך. הוא לא התכונן שליטמן יציע לו הצעה פשוטה שכזו. "שמעתי על חוק האנטנות דרך ידיד קנדי", אמר לבסוף, בורר את המילים בקפידה, "יש לו אינטרס שחוק האנטנות לא יעבור... הוא ביקש ממני לסייע לו ולך". "מה האינטרס שלו?" "יש לו מניות בחברת R.D.Y.", אמר מילאן, "הוא עוקב מקרוב אחרי הפעילות שלנו, וביקש שנמנע מהחוק לעבור בכנסת". הקלה מעורבת בפליאה עזה הופיעה בפניו של ליטמן. הוא התרשם עמוקות מכך שבן שיחו כה מעורה בעניין עד כדי היכרות עם חברת R.D.Y. מילאן רשם לעצמו נקודת ניצחון. "אוקיי, מעולה! אם כך, למה שלא תדבר עם דגני ותגמור סיפור?" שאל רגב ליטמן שוב. "אה... שאלה מצויינת, מעולה ממש. אתה באמת גאון!" מילאן ניסה למשוך זמן, "זה בגלל שאם דגני אכן יסכים למנוע את החוק, ארגון 'ירוקים בצמרת' יפנה לחבר כנסת אחר שיגיש את החוק. הבעיה שלנו היא לא חבר הכנסת דגני, אלא ארגון 'ירוקים בצמרת'", הסביר מילאן, מקווה שהתשובה תניח את דעתו של ליטמן. סדר הפוך: המותחן האקטואלי של הסופרת החרדית א. פרי "הפרקליטות הורתה לפתוח בחקירה נגד ראש הממשלה שגב רובין, החשוד בקבלת דבר במרמה ובשוחד", הכותרת בעיתון רעדה מול עיניו של מילאן, הוא עצם את עיניו לרגע, מתקשה להכיל את גודל המעמד. הפרקליטות נגד ראש ממשלת ישראל! איזה משחק שחמט מרתק מתחולל מול עיניו! אף אחד מאנשי התקשורת, ובוודאי מכלל הציבור עצמו לא יכול היה לשער את המאמץ האדיר שהשקיעו גורמים עלומים כדי להגיע ליום הזה, ולגרום להתעניינות תקשורתית רחבה סביב ענייניו הפליליים של מנהיג המדינה. ברגע שהמנהיג יגיע לבתי המשפט וייאלץ לעמוד מול פרצופם חמור הסבר של השופטים בעניינו - דבר לא יוכל לעצור את האיבה שתתפתח מתחת לרדאר בין שתי הרשויות החזקות בישראל. הדבר היחיד שארגון 'שחרור עולמי' ייאלץ לתחזק כדי לשמור על איזון שיוביל למהפך - זה פרקליטות עצמאית, חזקה, ונחושה. מילאן חיכך את כפות ידיו מבלי משים. עיניו התכסו במבט מעורפל. כמה עבד כדי להגיע לרגע הזה, תחילתה של אנרכיה מפוארת קרובה מאי פעם.