'הרוח החיה' הוא שמו של ספר מופת נדיר ואדיר, בו מתעדת לנו חיה ביילסקי את חייה ומסריה, כפרטיזנית בגדוד האחים ביילסקי. חיה הייתה אשתו של עשהאל ביילסקי עד נפילתו במלחמת העולם השנייה בשורות הצבא האדום, שעלתה לארץ ישראל עם בתה עשהאלה ובנתה משפחה ועשייה ציבורית נדירה.
סיפור חייה הוא סיפורה של משפחת ביילסקי והאחים טוביה, עשהאל, זוס ואהרן ביילסקי. הם בנו יחידה פרטיזנית לוחמת, שבסוף 1942 כבר היו בה 200 בני אדם. האחים ביילסקי החליטו לקבל כל יהודי ויהודייה שיגיעו אליהם ונשאו בעול הצלתם והחזקתם של מאות בני אדם לא חמושים. הביילסקים הקימו קהילה יהודית ניידת ביער ובתוכה פרטיזניות רבות, כשהמטרה הייתה לחימה לשם התגוננות והצלה. עד אמצע 1943 הסתכם מספרם של היהודים ביחידה ב-700 נפש. הם הותקפו פעם אחר פעם על-ידי הגרמנים, איבדו מאנשיהם וטוביה איבד באחת מהמתקפות את אשתו סוניה. בחירוף נפש הגנו וחסו הביילסקים על היהודים שנאספו למחנה שלהם, עד שבתחילת קיץ 1944 כלל מחנה ביילסקי כ-1230 נפש ובהם כ-400 נשים ו-120 ילדים. במשך כל תקופת קיומה, איבדה היחידה 62 בני אדם.
חיה ביילסקי בספרה העולה על כל דמיון, מעבירה לנו מסר שנוצר ונוצק בתוכה בכור ההיתוך של השואה והגבורה, ואלו מילותיה: "הייתכן שפרחח אחד, בן השכנים שלנו, יבזה ככה נערה יהודייה? באותו רגע גמלה בליבי ההחלטה: אותי לא ישפילו".
חוץ מהגרמנים, הסכנה ליהודים נשקפה גם מפרטיזנים רוסים אנטישמים שהרגו יהודים ללא הרף, ומכפריים חמסנים ומלשינים ששדדו מכל הבא ליד חבילות ורכוש יהודי. וכי מהו בשבילם להרוג עוד עוד יהודי או יהודייה אחת, שבעיקר פחדה מאונס?! ואכן שני אחיה וגיסה נהרגו מידי שונאי ישראל. הפרטיזנים הרוסים הרגו כל אדם ששוטט ביער, ללא נקיפות מצפון. תמיד הייתה להם סיבה טובה להרוג יהודים אומללים, שנחשבו בעיניהם בורגנים וקפיטליסטים ומיותרים. יהודים רבים היו נשארים בחיים, צעירים רבים שיצאו מן הגטאות היו שורדים, אלמלא הפרטיזנים הרוסים האנטישמים שידיהם היו מגואלות בדם יהודים. הפרטיזנים הרוסים שבכל זאת הייתה להם אוזן קשבת היו בעיקר ילידי מזרח רוסיה שלא הכירו יהודים, או שהיו בעברם שבויי מלחמה. עם אלה האחרונים כרתו הביילסקים ברית לוחמים.
אמנם היו גויים יחידי סגולה שסיכנו את חייהם למען היהודים. הגויים האלה זכרו את היחסים האישיים הטובים שהיו להם עם היהודים. הם זכרו את החסדים שעשו היהודים עימהם בשנים הרבות שקדמו למלחמה. בזכות היהודים לא רעבו הגויים ללחם, ועובדה זו נחקקה עמוק עמוק בזיכרונם. יהודים הצליחו לשרוד ולהימלט מבורות ההרג או מהגטו בזכות איכרים טובי לב. לב טוב התגלה כעיקר העיקרים בחיים.
הביילסקים יזמו פעולות נוספות על תקיפת גרמנים - נקמה בשוטרים המקומיים שהשתתפו בשחיטת יהודים ושיתפו פעולה עם הנאצים. המטרה הייתה לטהר את השטח מכל המלשינים ולהעניש את כל ראשי הכפרים ששירתו את הגרמנים. אנשינו חיסלו משתפי פעולה עם האויב ואת כל משפחתם והשמידו את כל רכושם. היה ברור לנו שככה ייעשה לכל משתפי הפעולה עם האויב. דם יהודי לא יהיה הפקר. חשוב היה לביילסקים שמשפחה שמסגירה ופוגעת ביהודים תקבל את עונשה מיד. רק כך נוכל למנוע אסונות בעתיד. כך הביילסקים הצילו חיים יהודיים. חשוב היה ללוחמים שלנו שהגויים יבינו היטב שאין להסגיר יהודים, שאין מחילה וסליחה למשתפי פעולה ולרוצחי יהודים.
ואכן היו יהודים ששירתו את האויבים ועזרו להם במלחמה. הצבא הגרמני הכשיר את האנשים האלה לעבוד למענו, לבלוש אחר אחיהם היהודים ולהעביר את המידע אליהם. כל אלה ועוד עברות אחרות של יהודים שמעלו באמון וכאלה שנעשו בוגדים כנגד אחיהם היהודים, הביאו בעקבותיהם פסק דין מוות.
הילדים במחנה ביילסקי היו התקווה של כולם, השרידים שנשארו לנו מאלפי ילדים רכים. רוב הפרטיזנים הרגישו שלהציל ילד יהודי אחד מציפורני הנאצים חשוב עשרות מונים מלצאת למארב או לפוצץ רכבת. זו הייתה הפעולה הקדושה והחשובה ביותר שלנו.