לא תמיד הייתה תהלוכת העדלידע האירוע המרכזי בחגיגות פורים בתל אביב. פעם אחת, בפורים של שנת תרפ"ט (1929), היו עיני החוגגים נשואות למרומים. כ ל העיניים! כי הגראף צפלין בא לביקור בשמי ארץ ישראל. אפילו נזרקו ממנו קונפטי צבעוניים על תל אביב הקטנה.
לא אספר כאן את כל ההיסטוריה של הצפלינים, ואיך אמרו שכלי טייס אלה יכבשו את האוויר. את ספינת האוויר פיתח גרמני, הרוזן (גראף) פרדיננד פון צפלין, בתחילת המאה ה-20, לפי דגם מוקדם שפיתח יהודי קרואטי, דויד שוורץ. שוורץ נפטר מהתקף לב, זמן קצר אחרי הניסוי שלו, שנחל רק הצלחה חלקית. אלמנתו ניהלה מאבק לשמירת זכויותיו. הרוזן צפלין, אויבו של שוורץ, רכש את הזכויות תמורת סכום זעום. אך גם את החוזה הזה הפר צפלין סעיף אחר סעיף. החוזה המקורי שמור במחלקה לכתב ֿיד וארכיונים בספריה הלאומית בירושלים.
ב-1929 הקיף הקברניט הוגו אקנר בצפלין את כדור
הארץ ב-21 יום. זו הייתה ההקפה הראשונה בספינת אוויר. במרס 1929 החלו להגיע לארץ ידיעות על האפשרות שספינת האוויר הגדולה תסייר בשמי ארץ ישראל. היא עמדה להמריא מפרידריכסהאפן שבגרמניה, לטוס בשמי צרפת, איטליה, כרתים, קפריסין, לבנון וארץ ישראל.
פואד מלך מצרים ביקש שהצפלין יטוס גם בשמי מצרים. הדוקטור הוגו אֵקנר, קברניט הצפלין, השיב שיהיה מאושר לעשות זאת כי במצרים בילה את ירח הדבש שלו. משרד החוץ הבריטי לא היה סנטימנטלי כמו הקברניט ורמז למשרד החוץ הגרמני שביקור כזה לא יהיה רצוי לבריטים. הבריטים לא רצו הפגנות כוח של מעצמות זרות במצרים. הגרמנים נעתרו, אך הודיעו באמצעות סוכנות הידיעות הגרמנית כי תושבי מצרים שירצו לראות את הצפלין יוכלו לעמוד על חוף הים, ליד אלכסנדריה, ולחזות בו מרחוק. גם אפשרות זאת ניטלה מן המצרים, כי בגלל סערה שינה אחרֿכך הצפלין את מסלול מעופו.
לא רק הצפלין סטה ממסלולו. גם אני. כאן, בתל אביב, שמע ראש העירייה מר מאיר דיזנגוף שבקרוב יבוא הצפלין הגרמני הגדול והנודע לביקור בשמי ארץ ישראל, ומיד החל לחשוב כיצד אפשר לקשר את הביקור עם חגיגות פורים ועם חגיגות עשרים שנה לעיר העברית הראשונה. שיגר דיזנגוף מברק לקברניט אקנר, בגרמניה, והזמין אותו להנחית את הצפלין ליד תל אביב, כדי שנוסעי הצפלין יוכלו לחזות בעדלידע. גם לדיזנגוף לא היה ברור היכן אפשר לעשות זאת, אך הזמין. שמעו ארגוני הנוער שיש אפשרות כזאת ומיד הציעו את עזרתם בארגון סידורי נחיתתו של הצפלין. אך הדוקטור אקנר הודה באדיבות להזמנה - ולא קיבל אותה. גם משום שלא היו בארץ הסידורים המתאימים וגם משום שמשרד החוץ הבריטי רמז לגרמנים ש"הפגנה ציונית" כזאת אינה רצויה.
ממתינים על הגגות
בתוך כך נודע כי בין נוסעי ספינת האוויר יהיה גם ד"ר וולפגנג פווייזל (אשר לימים יתגורר בגדרה), כשליח עיתוני אולשטיין בגרמניה. בשל כך נדפסה בעיתוני הארץ, כמה ימים לפני בוא הצפלין, ההודעה הבאה:
"בשעת מעופו של ה'צפלין' בשמי ארץ ישראל יזרקו ממנו כמה חבילות פוסטה. סוכנות אולשטיין בארץ ישראל מבקשת מאלה שימצאו את החבילות למסור אותן או לשלחן על-פי הכתובת: א. קסטלר, 'דואר היום', ירושלים. כל מי שיביא חבילה יקבל 25 שילינג ואת כל הוצאותיו".
א. קסטלר הוא העיתונאי והסופר הנודע ארתור קסטלר. ב-25 במרס 1929 המריא הצפלין מגרמניה. היו בו 66 נוסעים ואנשיֿצוות, 36 טונה בנזין למנועים, מיליוני מטרים מעוקבים מימן או הֶליוּם, אינני יודע בדיוק. טורפדו ענק וקליל זה, שאורכו היה כ-250 מטרים, יצא לדרך. היו לו קשיים רבים. הצרפתים לא התירו לצפלין לטוס מעל טריטוריה שלהם בשעות היום (כדי שהגרמנים לא יוכלו לצלם). גם קשה היה לעבור את הרי האלפים, אך הכל עבר בשלום. תוך 24 שעות לאחר המראתו ציפו לבואו לארץ ישראל.
כאן עמדה כל האוכלוסייה על רגליה. ממש. דיברו רק בו, קישטו את הבתים בדגלים. הגרמנים בדגלים גרמניים, היהודים בדגלי הלאום. אמרו שהערבים אינם יודעים בדיוק במה המדובר. הינה יוצאת הוצאה מיוחדת של הארץ ומודיעים לקהל שהצפלין יעבור בשמי ארץ ישראל ביום 26 במרס בין השעות 9 ו-11 לפני הצהריים.
העבודה שבתה, החנויות נתרוקנו מאדם, הכל עלו אל הגגות. תחילה הגיע הצפלין לחיפה והגרמנים שבעיר קיבלו אותו בהתלהבות גדולה. משם יצא לעבר תל אביב. הארץ הוציא עוד הוצאה מיוחדת - "הצפלין קרב ובא!". היה איחור ניכר במועד בואו של הצפלין. הוא הגיע לתל אביב בשעה שש לפנות ערב, כשכל האזרחים כבר עייפים מהמתנה ומהתרגשות. נשמעת נהמת מנועי הצפלין המתקרב והתנועה ברחובות נעצרת. תל אביב מביטה למעלה. אך ראו אותו החלו לצעוק: "בראווֹ, הינה הצפלין, בראוו!". כך צעקו, מחאו כפיים והעיפו כובעים (הכובע היה אז כלי הטיס היהודי היחיד בארץ ישראל).