הייתה ליעלה עוד תכונה מיוחדת במינה; היא לא אהבה להשאיר דברים תלויים באוויר. הפנייה לדני, באמצעות תנחום, כדי שיפנה לשופט רבינוביץ, הייתה לדידה רק מהלך-פתיחה.
כמו דני, גם היא הבינה שיש סיכוי לא-מבוטל שהשופט רבינוביץ לא ייכנע לאיומיו של דני - ויניח לרותי ליפול בידיהם של הסוכנים הפדראליים בארה"ב. היא גם הבינה שאם השופט רבינוביץ, מי שבפניו נקבע, באורח מופלא למדי, גם להתרשמותה של יעלה, הדיון בעניינו של בעלה, ינהג מבלי להתחשב באיומים עליו, לא יהיה טעם בהסגרתה של רותי.
פעולות של נקמה מן הסוג הזה לא היו מקובלות עליה. להשתמש ברותי כמנוף לחץ - זה כן; להסגיר אותה אם אביה יסרב להיכנע - זה לא. בסך הכול, הרי מדובר בילדה טובה שלא חטאה במאומה. היא עשתה את מה שביקשו ממנה - ונסעה לארה"ב עם סמים בגופה ובמזוודתה.
יעלה גם זכרה את מצוקתה הרבה של רותי שהתרפקה עליה יום אחד בבכי קורע לב. יעלה ידעה אז שרותי חסרה את אימא שלה לצידה בכל שנות התבגרותה - והיא לא התכוונה 'להעניש' אותה בגלל תמימותה או בגלל סרבנותו של אביה לסייע לה.
רותי, לטעמה של יעלה, לא צריכה לסבול בגלל מעשים נפשעים של אלה שדחפו את בעלה לבור.
היחיד שיסבול, הניחה יעלה, חוץ מבעלה, אהוב נפשה, אם ניסיון הלחץ על השופט רבינוביץ לא יצלח, יהיה דני בן-אור; הסנגור שנלחץ מן האיומים עליו, מה שמאוד פגע, לטעמה, בהערכה הרבה שלה אליו בעקבות מה שסיפר לה עליו בעלה.
אבל לכך היא התכוונה ליתן את הדעת במועד אחר.
מי שכך נכשל, בפזיזות, ללא שיקול-דעת ראוי, לא יוכל בעתיד להיות סנגור של בעלה.
יעלה לא אהבה גברים שמאבדים את העשתונות באופן כה לא אחראי. היא הייתה, ללא ספק, מכבדת את דני הרבה יותר אם הוא היה דוחה את האיומים של תנחום - ושולח אותו לכל הרוחות.
היא, במקומו של דני, הייתה מגיעה מהר מאוד למסקנה שלא נשקפת לו כל סכנה של ממש; לא מתפיסתה של רותי בידי סוכנים פדראליים בארה"ב ולא בעקבות מה שקורה, או קרה, בדירת-המסתור.
עם זאת, יעלה לא ידעה דבר אחד שדני ידע אותו; שגם המוסד המיוחד עוקב אחר דירת-המסתור מתוך סיבות טובות מאוד ושלא מן הנמנע שאנשיו כבר העבירו אינפורמציה על המעקבים של מרציאנו למטה הארצי.
חלקים אלה בפאזל הכללי היו בוודאי משמעותיים ביותר לשם קבלת הכרעה - ויכול להיות שאם יעלה הייתה יודעת גם עליהם היא לא הייתה מזדרזת לחרוץ את דינו של דני.
אם כי, ייתכן, שדווקא האפשרות שגם במטה הארצי כבר מודעים למה שמתרחש מסביב לדירת-המסתור, היא זאת שהייתה צריכה להעמיד את דני על המשמר ולגזור עליו מתינות-יתר.
בחינה יותר מדוקדקת של הדברים הייתה מבהירה לו שאין, למעשה, כל סיכוי שתוכניתו-שלו להשפיע על תוצאות משפטו של מרציאנו תצלח.
כך או כך, הפזיזות שדני נהג בה לא הרשימה במיוחד את יעלה, בלשון המעטה, והיא ראתה בה אות לחולשת-דעת שלא צריכה להתקיים אצל אדם במעמדו של דני.
דווקא יעלה, מבלי שידעה את מה שדני יודע, שיערה, שהניסיון של דני לסחוט את השופט רבינוביץ עלול שלא לעלות יפה. כך או אחרת, עניין זה יתגלה - ודני יצטרך לשלם את המחיר. במקרה כזה, הפרסומים מסביב לדירת-המסתור יהיו החלק הקל בכל הפרשה עבור דני.
האספקטים הפליליים של מעשיו, הם אלה שיביאו אותו, כנראה, אל עברי פי-פחת.
ההערכות הפסימיות של יעלה צפו ועלו אצלה, למרות שהיא לא ידעה על פעילותם של גורמי-ביטחון אחרים, הקשורים למערך האבטחה של המדינה.
יעלה, אם היא הייתה מכירה את החלקים החסרים בפאזל הכללי, הייתה נסוגה, אולי, לחלוטין מן הרעיון לנסות ולהשפיע על השופט רבינוביץ בדרך שבה היא ביקשה ללכת.
אי-הידיעה של עובדות חיוניות בוודאי שלא תרם לאיתנותה של התוכנית שהיא הגתה - ועבדה עליה ימים כה רבים.
למעשה, כישלונה של התוכנית, במתווה ששרטטה יעלה, גם אם היא הייתה מגיעה עד לסופה, היה צפוי מראש. יותר מדי גורמים רשמיים, שלא היו בשליטתה, כמובן, לא היו נותנים לה להגיע לסוף שהיא רצתה בו.
דני, מי שידע שכל מה שקורה מסביב לדירת-המסתור התחיל ללא שום קשר למה שעשה שם מרציאנו, בעת שהוא פתח במעקבים אחריה, הרגיש כמו חיה נרדפת.
הוא הרגיש את הנושפים בעורפו כמעט ללא-הרף. ככל שהוא ניסה לרוץ מהר יותר - המרחק מרודפיו רק התקצר.